“אני זוכרת הכל למרות שזה קרה לפני עידן ועידנים.
הולכים לסופר השכונתי, בני ואני לקנות קרחונים צבעוניים של "פופאי" כאלו שמקפיאים במקרר יממה שלמה ולמחרת אפשר לנשנשם מול הטלוויזיה. ילדי בן חמש שמח ומפזז, שר שיר שלמד זה עתה בגן וקופץ כמו תיש. בודק פרחים חדשים ומנסה לעקוב אחרי הפרפרים, ילד סקרן.
ואני מביטה בו בשמחה, נותנת לו לחקור מעט את הגינה הצמודה לבניין מגורינו וקוראת לו לבוא לתת לי יד, אנו עומדים”