יוצא לי לשמוע יותר מדי בזמן האחרון על סין.
הנה כבר עברנו את השלב של מלחמות-סחר ועטלפים-זומבים. המחאות בסינגפור דעכו, ההכנות לפלישה אמפיבית לטיוואן (עקב אלרגיה מוגזמת לננסי-דרו) נדחו לאחרי החגים, ונראה שמותר לנו לשוב להרגע ולשקוע בצרות הרגילות שלנו. רקטות, פצצת אטום, תקופת החגים, אתם יודעים. והנה, התחיל לצוץ בארץ איזה קמפיין שיווק מוגזם לספר 'קיצור תולדות סין' -די חלאס!
מה טוב ומה נעים שהסיפור

סיפור הרפתקאות פסאודו סיני בעקבות אגדה עתיקה.
שור מספר עשר ולי קאו בעל הפגם הקל באופיו יעלו חיוך על פניכם עד הדף האחרון ולא תרצו שזה יגמר.
מזל שיש 2 המשכים ( הספר עומד בפני עצמו ).
קצבי, משעשע ונוגע לפרקים , מופרך כמו שרק אגדה יכולה וכל כך טוב.
אפילו אני רציתי להביא פנינים לענן לוטוס.
ממתק מובטח לכל עונה ואחת כמה על כמה מצנן עבור החום עמוס אהבת חינם שאופף אותנו.

היתי בהודו חצי שנה והסבתות שלי שאלו אותי איזה ספרים אני רוצה שהם ישלחו לי,
לא ידעתי מה אני רוצה.
ישבתי, חשבתי ופתאום עלה בראשי הספר המדהים הזה (היתי המומה ששחכתי אותו בכלל).
נזכרתי בפעם הראשונה שבה שמעתי על הספר, זה קרה כשראיתי את ההצגה של הספר לפני שלוש או ארבע שנים.
מיד כתבתי לסבתא שלי ותוך שבוע הוא כבר היה אצלי.
הספר הזה הוא ספר מצחיק ומעניין.
למי שלא אוהב תאורים עם דם אז שפשוט ידלג כי אי