ידידות היא אבן יסוד בכל צורה של חברה אנושית.

ומה יכול לחדש לנו גדול האורטורים והאינטלקטואל הגדול של הרפובליקה הרומית בנושא?
אף על פי שחלק מן התובנות מוכרות (בעיקר בעידן פריחת הקואצ’רים ודומיהם) הדיון בהם מעורר מחשבה, כמו גם הדקויות העולות תוך כדי בחינת המושג ידידות.

הדיון על ידידות מתקיים בין שלוש דמויות, כאשר גאיוס לאליוס (שבמקור שמו מופיע בראש החיבור),מדינאי וגנרל רומי, מוביל אותו. הבסיס

"יחידה היא הידידות בענייני אנוש, שבדבר תועלתה מסכימים הכול פה אחד. רבים בזים אפילו למידה הטובה עצמה בטענה שאין היא אלא מין התפארות שווא והעמדת פנים; רבים מואסים בעושר, מסתפקים במועט ושמחים באורח חיים צנוע; והנה משרות הכבוד, שהתשוקה אליהן בוערת באי אלו אנשים, מה רבים אותם שכה בזים להן, עד כי לדידם אין שום דבר ריק וזניח מהן! הוא הדין לגבי דברים אחרים, שבעיני אנשים מספר נפלאים הם, אך בעבור רבים ביותר

"ואמנם כשאני הופך במחשבותיי, אני מוצא ארבע סיבות מדוע נדמית הזקנה אומללה. ראשית, כי היא מרחיקה את האדם מן העשייה: שנית, כי היא מחלישה את הגוף: שלישית, כי היא גוזלת כמעט את כל התענוגות: רביעית, כי היא אינה רחוקה מאוד מן המוות. הבה נבחן, ברשותכם, כל סיבה וסיבה לגופה ונעמוד על מידת נכונותן."

יצירה פילוסופית קטנה (סה"כ 80 עמודים כולל הערות, בלי לכלול את אחרית הדבר) שמגדירה את מטרתה מאוד בפשטות: להר