הגביע הקדוש

בחיינו אנחנו מבקשים להשיג לעצמנו את הגביע הקדוש, מאמנים באגדה שתוגשם עבורנו. פעם אחת זה בכדורגל במונדיאל, אליו אנחנו מייחלים להעפיל, רגע לא ניתפס באגדת מדורת השבט. לעתים הגביע הקדוש לובש צורה מוקטנת יותר בדמותה של כוס זכוכית עטופה בנייר כסף אותה שובר חתן השימחה מתחת לחופה באמצעות סוליית נעלו, אקט שבמהלכו הקהל יוצא מגדרו לדמותם של הנסיכה ואביר חלומותיה, אשליה אותה אנו יוצרים לערב א

בתקופה האחרונה אני קוראת קצת פחות מהרגיל. קורים כל כך הרבה דברים חוץ שגרתיים בחיי שאני מוצאת שקצת קשה לי להתרכז. אני יודעת לזהות זאת מיד, את התקופות האלו בהן במקום להתרכז במילים שעל הדף אני מתרכזת במחשבות שבראש. לפעמים אני מרגישה שאני ממש צריכה לעבור גמילה מהמחשבות על מנת להצליח שלא להישאב לתוכן. כזאת הייתה התקופה האחרונה. תקופה בה לא הצלחתי להביא את עצמי לידי קריאה מרובה, ולצלוח ספר היה דבר שכרוך

עמליה רוצה חיה. "חיה קטנה, חמודה, רכה, שלא עושה לא הרבה לכלוך ולא הרבה רעש..."
עמליה היא ילדה מתוקה עם שיער ורוד. היא מתגוררת בשכונה, בה לכל השכנים יש חיות מחמד.
"לחנה היתה חתולה.
לאיציק היה כלב.
למשה הספר היה דג זהב.
ויכול להיות שלאדון לאון היו יונים.
או שליונים היה אדון לאון.
זה לא היה לגמרי ברור"
בהומור, מתארת <mark>יעל איכילוב</mark> את קורותיה של עמליה. היא מבקשת מהוריה חיה, והם מסכימים לתת לה ל

ספר מצוין. מומלץ לכל מי שאי פעם אהב מישהו. לדעתי הספר הכי טוב של <mark>איכילוב</mark>. דרך אגב, לא להירתע ממה שכתוב על הכריכה - הספר הרבה יותר טוב.