"את תראי שיהיו לנו חיים יפים ביחד " שייע גלר אומר לנושה שלו כשהוא רק מכיר אותה על חוף ימה של תל אביב , ומבטיח שייקח אותה לעוף לאן שתרצה . "אם פיטר פן היה יכול אז למה לא אנחנו" הוא טוען וכעבור זמן קצר נושא אותה לאישה . נושה היא אם הילדים שלא יהיו לו , בעלת עור חם ומריח מקיץ, עיניים בהירות שקוראות לו "ילד טוב שלי" ,ושתמיד מוכנה לקראתו כאילו שהוא עומד לברוח לה כך היא הייתה בטוחה . הסופרת <mark>אסתי קון</mark> מש

מי שאהב את "כל בית צריך מרפסת" של רינה פרנק מיטרני, מובטח לו שיתאהב בספרה של <mark>אסתי קון</mark> כפליים! <mark>אסתי קון</mark> מספרת את סיפורה של שכונה קטנה ליד נמל תל-אביב בשנות ה-50, וה-60 היפות והתמימות; המדינה הייתה בחיתוליה, הורינו- ערב רב של עולים חדשים, מכל התפוצות, כל אחד וסיפורו האישי,ואנחנו- ילדיה הראשונים והתמימים- אי אפשר שלא להזדהות, בעיקר ילידי שנים אלה. <mark>אסתי קון</mark> מתארת את ההתרחשויות, תוך ציון שמות רחובות ומ

לאחר שקראתי את ספרה המצויין "ועד הים הגדול" של <mark>אסתי קון</mark>, חפשתי מה עוד כתבה, ומצאתי את "כמו לגעת בירח" שהוא ספר ביכורים שלה שיצא לפני 10 שנים.
סיפורים בסגנונה הרהוט, כל אחד כתוב מתוך הדמות שבספור.
סיפורים המתרחשים במקומות שונים בעולם, חלק מהדמויות קשות להכלה כמו גם החוויות אותן עוברות.
הספר טוב אך השני שכתבה עולה עליו בהרבה, בשל יותר.

את הספר הזה לקחתי מספריית הרחוב בלי שום ציפיות ורק בגלל שנערכנו לאורחים השבת וחיפשתי מגוון ספרי קריאה. התמונה על הכריכה המראה זוג בדרך לים במה שנראה צילום ישן שעבר צביעה לאחר נפיתוח, היא תמונה נחמגה, אבל שום דבר בספר לא באמת יצר ציפיות. לא הסופרת הישראלית שלא שמעתי את שמה, לא הציפייה לנוסטלגיה של ישראל התמימה שנושבת מהכריכה ולא התיאור של פליט שואה כי מניסיון העבר יש הרבה טרמפיסטים על השואה בספרות

בתאריך 26 לספטמבר (2025) הגעתי לעמוד 247 ו..... בדיוק שם מצוין התאריך 26 לספטמבר (אבל בשנות השישים) צירוף מקרים מהמם.
אם תקראו את הספר, תבינו מה משמעות האריך הזה.
הקריאה בספר מאוד זורמת וקולחת (קצת ארוך מידי).
הסיפור מאוד נחמד. האווירה טיפה עצובה. אבל בסך הכל ספר מהנה, קליל ומומלץ !

וואו. צללתי לתוכו.לא יודע כמה אזכור בעוד חודש. כתוב בצורה נהדרת, פתוח, בגוף ראשון. התחברתי בכל נימי נפשי. מחפש עוד ספרים של הסופרת. שווה קריאה, שווה צלילה. לא היה משעמם לרגע. ממליץ בחום.

הספר הזה עשה לי געגועים לישראל שלא הכרתי, לישראל אחרת,
ישראל שבה בתל אביב לא נעלו דלתות וכולם הכירו את כולם, ושכונה היתה בית ושכנים בבנין היו מכירים אחד את השני.

הספר הוא לא יצירת מופת, זה לא ספר שמפיל אותך מהרגליים ומשאיר אותך בלי אוויר לנשימה. אבל יש בו משהו שלא נותן לך להפסיק לקרוא.

ההתחלה היתה מעט חלשה מבחינתי אבל אחר כך זה רק הלך והשתפר, זה הרגיש מעט כמו אוטוביאוגראפיה או כמו קריאת יומ

ספר נפלא! כל אמיתי וכל כך ישראלי וכל כך מחמם את הלב.
למרות שאני לא ילידת התקופה יכלתי להריח את הריחות ולראות את הצבעים של תל אביב של פעם. יכלתי לשמוע את הים כפי שהוא היה פעם (בלי הרעש והבאלאגן שיש היום). אהבה אמיתית וסוד נורא שזורים זה בזה ביד אמן.

ספר נוגע ללב המתאר את הווי החיים בתל אביב של שנות החמישים והשישים. ניחוחות של ארץ ישראל הישנה והטובה עולים מקריאת הספר הנפלא ששמו: "ועד הים הגדול" . . הסופרת מגוללת בפנינו את החיים בשכונת פועלים ברחוב סמבטיון ליד הים ,חייהם של שייע גלר ואשתו נושה העקרה ,פליטי שואה המנסים לבנות את חייהם מחדש בעיר תל אביב ,שאליה הגיעו במקרה ,יחד עם דמויות נוספות ססגוניות ומעניינות , עולמות שונים שיוצרים הווי חי