“חשבון נפש

ובכותרת אמרתי הכל. הסופר צריך להפסיק להוציא ספרים כאלה. חשבון בנק חסוי של כריסטופר רייך בהוצאת מטר סיפורת הוא ספר שהדרך היחידה לתאר אותו זו מוזרות לא אחידה. בתור התחלה עוברים כמעט מאה עמודים של תיאורים, הצגת הדמויות ודרך חשיבתם בלי שהספר יתקדם הלכה למעשה אפילו לא את הצעד השני בדרך לעלילה. ממש כאילו היינו במהלך קריאת דוח קריאה שנעשה לשיעור אנגלית.
והדמויות? טוב, אם הם היו מעט יותר לא יציבות הייתי מעביר אותם בדיקת אלכוהול. קחו לדוגמא את הדמות הראשית בטעות המצערת הזאת, ניק. הבחור עוזב ארוסה, עבודה שהשכר שלה הוא תשעים אלף דולר ולא כולל הבונוס החד-פעמי בגובה של שבעת אלפים דולר. והכל כדי למצוא מי רצח את אבא שלו. עד כאן אני עוד מוכן לבלוע, בספרים יש אנשים אובססיבים אבל אם ככה אז למה לאורך כל הספר למרות החדירה שוב ושוב למחשבותיו של ניק אנחנו לא מוצאים שום רמז לאובססיה הקטנה הזאת?
הסיפור הזה מתנהל כל כך לאט צריך עור של פיל כדי להמשיך לקרוא. ובכל זאת באמצע הספר יש מפנה של מאה ושמונים מעלות ולפתע קצב האירועים כל כך מסחרר עד שכמעט חטפתי סחרחורת.
השפה וולגרית ומלאה בתיאורים אינטימים שהשתיקה יפה להם ובאופן כללי לא מעשירה יותר מדי, אבל בנוגע לזה אני מוכן להאשים את המתרגם.
שילוב של הוצאה חובבנית, כריכה חד-גוונית, מתרגם גרוע ועלילה טעונה שיפור?
שתי תולעים הייתי אומר.

2/5 תולעים”