סיפור אהבה עדין, זה מה שהספר מכיל. עדין, קצר ובלתי נשכח לחווים אותו.
הזמן הוא אוגוסט 1965, אי שם בחלק הכפרי-חקלאי של ארה"ב. <mark>רוברט</mark> קינקייד, צלם המצלם עבור הנשיונל ג'יאוגרפיק ועבור אחרים, נשלח לצלם גשרים מקורים במחוז מדיסון. שישה גשרים קינקייד מצא, השביעי נעלם. שלושה ניסו לכוון אותו לגשר, אבל רק הרביעית, מאחת החוות באזור הצליחה לכוון אותו ואף לקחת אותו ממש לגשר. כך מתחיל סיפור אהבה עדין.
האחת היא

קודם אתחיל בוידוי אישי: שנים ארוכות הייתי מנוי על חוברות הנשיונל ג'אוגרפיק. הכתבות והצילומים שהתפרסמו במגזין הנפלא הזה, לקחו אותי לעולמות רחוקים וכנראה שלנשיונל ג'יאוגרפיק, היה חלק בהחלטתי ללכת וללמוד צילום בקמרה אובסקורה אחרי שהשתחררת מהצבא.

ועכשיו לספר. זהו סיפור אהבתם של <mark>רוברט</mark> קינקייד, צלם הנשיונל ג'יאוגרפיק המגיע למחוז מדיסון ופרנצ'סקה ג'ונסון, אמריקאית ממוצא איטלקי הנשואה לריצ'ארד העוסק בח

חלום בהקיץ. ערות מנומנמת. תחושה שבלתי אפשרי-אפשרי והבלתי מושג-מושג.
ארבעה ימים של טירוף חושים. אדרנלין מתפוצץ. נשיות מתפרצת. ארוטיקה עדינה הנמזגת מנות-מנות עד שהיא מבעבעת מתוך שוליי הכוס אל התחתית.
כל המוקפא מופשר ללא עכבות. חוסר מעצורים. עונג בל ישוער אשר לא נחווה במשך שנים.
ארבעה ימים יחידים ותוססים שדינם להסתיים ודינו של החולם להקיץ מן היופי הנשגב והממשי שנגע בו, שעורר את נשמתו וגופו, יתכ

ישנם כל מיני סוגים של אהבות.
ישנן גדולות, קטנות , וישנן נכזבות. ישנן מוצלחות, קשות וישנן מפוספסות.

את הספר קראתי באוקטובר 1999 במהלך היומיים שבהם הייתי מאושפזת בבי"ח איכילוב בעקבות ניתוח להסרת כיס המרה.
אני זוכרת שהתחלתי לקרוא אותו בחדר ההמתנה, ובגלל הפתיח הוא הרגיש לי כמו סיפור אמיתי.
אולי החלק הפותח – הוא הקסם שלו: אחרי מותה של פרנצ'סקה, ילדיה הבוגרים מתוודעים לסיפור האהבה הקצר שלה עם אחד

"מבוסס על סיפור אמיתי" – משפט מסוג זה המוצמד לספר קריאה הוא כמו המלצה לקורא. כאן לא מדובר בסיפורי מעשיות, אלא משהו שעשוי לקרות גם במציאות. בנוסף, יש בזה משהו מחייב, כיוון שהסופר מחויב במידה רבה לאמת ההיסטורית. כאן נוספה הקדמה מאת המחבר, המפרטת כיצד הגיעו אליו החומרים על סיפור האהבה, רק לאחר ששני הנאהבים כבר נפטרו בנפרד.

ספר זה נודע לי ולרבים בעקבות הסרט המצליח. החלטתי לקרוא את סיפור האהבה, כ

סיפור עדין ונוגע ללב על אהבה של פעם בחיים.
סיפור על הקרבה, מחוייבות, תשוקה, פשרה, געגועים, פספוס ובעיקר על אהבה גדולה וטהורה, כזאת שלא כל אחד זוכה לחוות, וכזאת שצריך להבחין בה לפני שנהיה מאוחר מדי.
יכולתי לדמיין ולהרגיש את האווירה של שנות ה-90 ואת הנוף המרהיב של מדינת איווה.
<mark>רוברט</mark> קינקייד השרמנטי הוא בעיני אחת הדמויות הגבריות הטובות ביותר שנכתבו.

ספר קטן על אהבה גדולה.

הביקורת שלי על הספר תלויה בעיקר בשאלה האם הסיפור אמיתי או לא.
אני רוצה קודם להבהיר, שדימיון ספרותי הוא דבר מבורך וחשוב ליצירות, אין על כך מחלוקת, אבל אז מבחינתי הספר צריך להיות כתוב בצורה חזקה ומעוררת עניין. ופה משהו בצורת הכתיבה היה פשוט, אולי פשוט מדיי.
בתחילת הקריאה המשכתי למרות שהוא לא היה מרתק בכלל, כיוון שזה ספר מוכר וידוע, רציתי לבדוק האם יש סיבה מוצדקת לכך. וגם הסתקרנתי.
הרעיון וסיפור ה

סטיבן קינג בספרו "על הכתיבה" מביא את "הגשרים של מחוז מדיסון" בתור דוגמה לספר שצריך לקרוא, כדי לדעת איך לא לכתוב ספר.
מדובר באחד המקרים הנדירים של סרט שהוא יותר טוב מהספר.
חשוב להבין: זה סיפור מקסים. סיפור רגיש על אהבה בלתי אפשרית, על המקום של האדם בעולם, שמביא את הדמויות הנפלאות צלם הנשיונל ג'יאוגרפיק האולטרה-רגיש שראה כל מה שיש לראות בעולם אבל נועד להישאר לבד, ושל עקרת הבית עם עולם הערכים העשיר

הרבה ביקורות כבר נכתבו על סיפור האהבה המרגש הזה, שמן הסתם, אי אפשר להתעלם או להפנים את סיפור האהבה היפה הזה.

הרגשתי את הצורך להתייחס היות ורגשות רבות במהלך הקריאה הציפו אותי. הכמיהה להרגיש נאהב ואוהב אשר באה לביטוי ממקומות פנימיים עמוקים.

פרנצסקה אישה נשואה עם ילדים, מסורה עד מאוד, טובת לב, צנועה, פשוטה ומדהימה באישיותיה, נפגשת עם רגשותיה העזים ל<mark>רוברט</mark> אל אהבה הרפתקנית.

פרנצסקה היא