“ראשית, קראתי את הספר בשקיקה.תוך מספר שעות סיימתי את קריאתו.
יעל דיין נגעה בלבי .ליבי נכמר , ולאו דווקא עליה , ליבי נכמר על קריסת הגוף, אובדן היופי הנשי, כחלק טבעי מתהליך ההזדקנות.
אין בתיאורים החדים של השינויים והחולי שהיא עוברת, כל פילטר מרכך. ויחד עם זאת יש נחמת -מה בעיניים, עינייה -היא שעדיין רואות בסקרנות את יפי הטבע והעולם, בידיה שמטפלות בצמחיה ביתית תל-אביבית , צמחיה הגדלה לתפארת , א”