בראשית היה האדם

סיפורי הבריאה בספר בראשית הם לא מיתוס הבריאה הבלעדי, בנוסף אליהם ידועים מיתוסים קדמונים נוספים, כמו מסעות גלגמש, אפוס מסופוטמי קדום שקרוב לוודאי נכתב על דמות קדומה בתרבות זאת. בחינת השפעות מיתולוגיות קדומות על סיפורי הבריאה בתנ"ך, מעניינת ומלמדת באופן בו היא נותנת לנו מושג לגבי השורשים התרבותיים והדתיים של היהדות ולייחודה בעיקר בתפיסה המונטאיסטית שלה.

לדוגמא לשוני הקיים בין

הזדווגות של גמלי שלמה מסתיימת לרוב במות הזכר, אחרי שהנקבה אוכלת את ראשו. גם המספר המועט של הדבורים שמצליח להפרות את המלכה המעופפת מת, כי מה לעשות ואברי המין שלהם, כשהם יוצאים לפעולה, קורעים להם את הבטן. ודומה לכך קורה גם אצל עוד סוגים של חרקים, שגם אם אינם מתים בשלב ההפריה חייהם תמיד קצרים מאוד בייחס לחיי הנקבה. הצפרים והעופות לעומתם כבר מבינים אחרת את החיים. אצל רוב מינים אלה הזכר הוא שמשתדל למצו

בני האדם המציאו סיפורי בריאה. לסיפורי הבריאה הם הוסיפו אלים. לאלים הם נתנו תכונות של בני אדם, וגם הוסיפו להם תכונות של ציפורים, ועוד תכונות של שאר בעלי חיים, ועכשיו אפשר לספר עליהם סיפורים רבים, כיד הדמיון הטובה. לא פלא אם כך שכל פסיכולוג יכול למצוא התאמה בין תכונות האלים לתכונות בני האדם. תסביך אדיפוס, נרקיסיזם, וכו' הם רק קצה קרחון לרשימה של בעיות האדם בהתייחס להתנהגות האלים.
<mark>ניצה אברבנאל</mark> החלי