“ספר מעולה, עם דמויות מאוד מיוחדות ועליליה ממש טובה. מה שאהבתי בספר של Lemony Snicket זה את הסגנון שלו, כבר בתחילת הספר הוא אומר לנו שלא היה סוף טוב ואם זה לא מתאים לנו אנחנו צריכים לסוגר את הסםר ולעשות משהו אחר, שלא כמו סופרים אחרים הוא לא נותן לנו להנות מהספק שהגיבור היה בסדר וכולם יחיו בעושר ואושר עד הצרה הבאה. ואף על פי שכבר ידעתי שהסוף לא היה טוב רציתי לדעת איך יתמודדו הדמויות הראשיות עם כל”

“אני לא יודעת כמה ספרים קראתי בחיי. אני יודעת שלא משנה כמה אקרא, הם אף פעם לא יהיו מספיק. ספרים כמו "התחלה נוראה" (בתרגום העברי) מביאים לי נחת. אני לא יודעת למה. הם פשוט גורמים לי לשלווה. הרגשה כזאת שטעמתי מספיק, ושמתי לב להרבה דברים, ושגם אם לא אקרא את כל הספרים בעולם, אז מצאתי כמה פנינים. אז כן. את הספר הזה קראתי בגרסה באנגלית. ולפני שתתבלבלו, הסיבה היא book report. בתנאים האלה, תולעי ספרים נ”

“ספר מעולה, כן גם אני לא מבינה איך כי סידרה שהמתכון שלה הוא: ספרים ממש קצרים+עלילה ממוחזרת+לא פחות מ30ספרים=סידרה גרועה, אבל... לא במיקרה הזה. ולמה? כי הכתיבה ממש טובה וממש מצחיקה. כיף לקרוא אותו בין ספר לספר כמו מנת בניים כזות... אבל לא כדי להגזים וליקרוא את כולם ברצף,(כמו שלא אוכלים מנות בניים ברצף).”

“סיימתי את הספר הזה בתוך קנקן קפה. הכתיבה של סניקט ייחודית, האיורים של הלקוויסט מתאימים באופן מושלם לאווירת הסיפור הגותית, הספר קטן וחמוד. בעיקר אהבתי את הקטעים בהם סניקט "חוזר למציאות" אפשר להגיד. למשל, כשהוא מדבר על הבית שלו, שיש בו אקורדיון מלא אבק, הסיפורים של האחים בולדלייר מפוזרים על שולחן הכתיבה והתמונה של ביאטריס. הוא נתן לי הצצה לתוך החדר שלו ממש בזמן שהוא כותב. לדמויות שממש יש מאפי”

“ספר מעולה, עם דמויות מאוד מיוחדות ועליליה ממש טובה. מה שאהבתי בספר של Lemony Snicket זה את הסגנון שלו, כבר בתחילת הספר הוא אומר לנו שלא היה סוף טוב ואם זה לא מתאים לנו אנחנו צריכים לסוגר את הסםר ולעשות משהו אחר, שלא כמו סופרים אחרים הוא לא נותן לנו להנות מהספק שהגיבור היה בסדר וכולם יחיו בעושר ואושר עד הצרה הבאה. ואף על פי שכבר ידעתי שהסוף לא היה טוב רציתי לדעת איך יתמודדו הדמויות הראשיות עם כל”

“אני לא יודעת כמה ספרים קראתי בחיי. אני יודעת שלא משנה כמה אקרא, הם אף פעם לא יהיו מספיק. ספרים כמו "התחלה נוראה" (בתרגום העברי) מביאים לי נחת. אני לא יודעת למה. הם פשוט גורמים לי לשלווה. הרגשה כזאת שטעמתי מספיק, ושמתי לב להרבה דברים, ושגם אם לא אקרא את כל הספרים בעולם, אז מצאתי כמה פנינים. אז כן. את הספר הזה קראתי בגרסה באנגלית. ולפני שתתבלבלו, הסיבה היא book report. בתנאים האלה, תולעי ספרים נ”

“ספר מעולה, כן גם אני לא מבינה איך כי סידרה שהמתכון שלה הוא: ספרים ממש קצרים+עלילה ממוחזרת+לא פחות מ30ספרים=סידרה גרועה, אבל... לא במיקרה הזה. ולמה? כי הכתיבה ממש טובה וממש מצחיקה. כיף לקרוא אותו בין ספר לספר כמו מנת בניים כזות... אבל לא כדי להגזים וליקרוא את כולם ברצף,(כמו שלא אוכלים מנות בניים ברצף).”

“סיימתי את הספר הזה בתוך קנקן קפה. הכתיבה של סניקט ייחודית, האיורים של הלקוויסט מתאימים באופן מושלם לאווירת הסיפור הגותית, הספר קטן וחמוד. בעיקר אהבתי את הקטעים בהם סניקט "חוזר למציאות" אפשר להגיד. למשל, כשהוא מדבר על הבית שלו, שיש בו אקורדיון מלא אבק, הסיפורים של האחים בולדלייר מפוזרים על שולחן הכתיבה והתמונה של ביאטריס. הוא נתן לי הצצה לתוך החדר שלו ממש בזמן שהוא כותב. לדמויות שממש יש מאפי”