הרבה זמן לא היה ספר שכה סחף אותי, והרבה זמן לא היה ספר שכה עורר בי רגשות - גם אם רגשות רוגז.

כל הספר כתוב בסגנון תנ"כי - החל מהניקוד החסר, דרך בניית המשפטים, וכלה באוצר המלים - המכיל גם מילים מודרניות, אך דרך שזירתם במשפטים השונים בספר מאוד מאוד תואמת את רוח הכתיבה, ואף מעוררת חיוך.

הספר הוא למעשה תיאור שממש ריגש וסחף אותי - לא "קורות חיים" אישיים, אלא מעין "דברי ימים" היסטורי לאומי, מראשית

הספר כתוב כולו בשפה תנ"כית. זה גימיק נחמד, למרות שמקשה על הקריאה. הוא בהחלט מוסיף לעושר הלשוני ומדובר בחוויית קריאה בלתי שגרתית, ומצד שני מצריך מאמץ קצת גדול מידי בקריאה לטעמי. היה לי קשה לקרוא את הספר כמנהגי לפני השינה, ולקח לי הרבה זמן לסיים את פחות מ-160 העמודים.

השפה התנכ"ית אמורה להיות סותרת לתוכן הספר. הכותבת הינה פעילת שמאל, די קיצונית הייתי אומרת, ויש סתירה בין המסקנות שאליהן היא מגיעה

איני בטוח שהמטרה של הסופרת היתה רק להגחיך את המפעל הציוני
אלא דווקא לשדר סוג של כאב התפכחות אל תוך מציאות לא פשוטה
מתוך ילדות תמימה שאמורה הייתה להצמיח עתיד זוהר ומבטיח.
בכל מקרה נולדה פרוזה תנכי"ת מחורזת מאוד מוצלחת, משעשעת
ומעשירה בלשון עברית צחה. בהחלט עבודה ספרותית מרשימה.