בטבעת זו מגולל את סיפור אהבתן הלא צפויה של דני ועמית, שתי נשים הטרוסקסואליות באמצע שנות העשרים לחייהן. עמית, המספרת, היא סטודנטית לביולוגיה העושה את דרכה בבטחה אל חיים בורגניים בחברת יובל, חברה עוד מימי התיכון. עמית יוצאת למסע בעקבות דני, מבתי הקפה של תל אביב ועד למאחזי המטיילים בצפון הודו, מסע שהוא גם חיפוש מבולבל, המוביל לעתים אל דרכים ללא מוצא ופעמים אחרות להבזקים של משמעות. עמית אוהבת את דני ובזה לה, משתוקקת אליה ונרתעת ממנה. רחמים מתחלפים בכעס, אהדה הופכת לקוצר רוח. בטבעת זו הוא רומן על הרגעים שבהם בני זוג מקדשים את אהבתם. הרומנטיקה הקלאסית פושטת ולובשת צורה. אין זו מהפכנות נושאת דגל, נהפוך הוא, זוהי ברירת מחדל הנכפית על הגיבורים בעל כורחם ובניגוד לחלומותיהם. רגעי החסד מפציעים דווקא מתוך תהומות השפל: בגידות, שקרים, שימוש בסמים קשים, הריון והפלה מדומים ונסיון התאבדות. ולמרות הפער בין הפנטזיות הרומנטיות למימושן, ואף שבטבעת זו מערער על נצחיותה ועל בלעדיותה של האהבה, הרי בסופו של דבר זהו שיר הלל לאהבה. שיר הלל לאהבה, משום שהיא מופיעה ואף מתקדשת גם בביבים, בעליבות הנפש ובאיבוד הדעת.