“לקראת יום השואה הנוכחי הייתי בטוח שאחזור לפרימו לוי, בסופו של דבר התגלגל לידי ספר חדש ומיוחד מאין כמוהו. אך האמת היא שקשה לי עד בלתי אפשרי לכתוב התרשמות על הספר הזה מפני שאני לא מצליח להכניס אותו לשום קטגוריה מוגדרת. קראתי לא מעט ספרות על השואה ושל ניצולי השואה, אבל משהו מעין זה עוד לא קראתי. אין בספר הזה תיאורי רעב ועינויים כמעט, אין בו תיאורי השפלה יוצאים מן הכלל, אין בו את הפלצות הרגילה שאו”

“ספרו של פרופסור אוטו דב קולקה הוא ספר על השואה, אבל ספר אחר ושונה מכל ספרי התקופה אותם קראתי. פרופסור קולקה, היסטוריון ישראלי ידוע שמתחומי התמחותו גם האנטישמיות בעת החדשה, הוא בעצמו ניצול שואה ששהה כילד/נער בטרזינשטט ובמחנה המשפחות באושוויץ. הספר כתוב באופן מיוחד, ספק זיכרונות ילדות, ספק חלומות שלו מתקופות שונות ומתקדמות יותר בחייו, וספק ניתוחים ומחשבות שלו על תקופת השואה, כשברקע נמצא כל הזמן הע”

“לחזור לנוף הילדות בדרך כלל מעורר זיכרונות נעימים, אך לא כך הדבר כשמדובר בילדות של מלחמת העולם השנייה והשואה. כהיסטוריון מצופה להביא את הדברים מנקודת מבטם של הכלל, אך בסיפור הזה פרופ' אוטו דב קולקה מביא את הדברים לקורא מנקודת מבטו שלו. קראתי כמות לא מבוטלת של ספרים העוסקים בתקופה הנוכחית ועל השואה בכלל, אבל הספר הזה ייחודי. הספר אינו כתוב כרונולוגית, אלא מורכב מקטעים, כמו הכתמים החומים על”

“דווקא היום מכל הימים סיימתי את ספרו של קולקה. ואני מציינת את התאריך כי היום, ה- 30.06.2014, הוא היום בו נמצאו גופות שלושת הנערים החטופים: אייל יפרח, גלעד שער ונפתלי פרנקל - שנרצחו בידי מחבלים. סיום הספר הזה, שעוסק בצד נוסף של מלחמת הישרדות ושרירות הגורל, הוא מאוד סמלי. זהו חיבור בין השואה שהיתה אז, למלחמת הקיום שלנו שנמשכת גם היום. העבר והווה נקשרים יחדיו. אני תוהה, האם לנצח נהיה נרדפים? שואה ה”

“לקראת יום השואה הנוכחי הייתי בטוח שאחזור לפרימו לוי, בסופו של דבר התגלגל לידי ספר חדש ומיוחד מאין כמוהו. אך האמת היא שקשה לי עד בלתי אפשרי לכתוב התרשמות על הספר הזה מפני שאני לא מצליח להכניס אותו לשום קטגוריה מוגדרת. קראתי לא מעט ספרות על השואה ושל ניצולי השואה, אבל משהו מעין זה עוד לא קראתי. אין בספר הזה תיאורי רעב ועינויים כמעט, אין בו תיאורי השפלה יוצאים מן הכלל, אין בו את הפלצות הרגילה שאו”

“ספרו של פרופסור אוטו דב קולקה הוא ספר על השואה, אבל ספר אחר ושונה מכל ספרי התקופה אותם קראתי. פרופסור קולקה, היסטוריון ישראלי ידוע שמתחומי התמחותו גם האנטישמיות בעת החדשה, הוא בעצמו ניצול שואה ששהה כילד/נער בטרזינשטט ובמחנה המשפחות באושוויץ. הספר כתוב באופן מיוחד, ספק זיכרונות ילדות, ספק חלומות שלו מתקופות שונות ומתקדמות יותר בחייו, וספק ניתוחים ומחשבות שלו על תקופת השואה, כשברקע נמצא כל הזמן הע”

“לחזור לנוף הילדות בדרך כלל מעורר זיכרונות נעימים, אך לא כך הדבר כשמדובר בילדות של מלחמת העולם השנייה והשואה. כהיסטוריון מצופה להביא את הדברים מנקודת מבטם של הכלל, אך בסיפור הזה פרופ' אוטו דב קולקה מביא את הדברים לקורא מנקודת מבטו שלו. קראתי כמות לא מבוטלת של ספרים העוסקים בתקופה הנוכחית ועל השואה בכלל, אבל הספר הזה ייחודי. הספר אינו כתוב כרונולוגית, אלא מורכב מקטעים, כמו הכתמים החומים על”

“דווקא היום מכל הימים סיימתי את ספרו של קולקה. ואני מציינת את התאריך כי היום, ה- 30.06.2014, הוא היום בו נמצאו גופות שלושת הנערים החטופים: אייל יפרח, גלעד שער ונפתלי פרנקל - שנרצחו בידי מחבלים. סיום הספר הזה, שעוסק בצד נוסף של מלחמת הישרדות ושרירות הגורל, הוא מאוד סמלי. זהו חיבור בין השואה שהיתה אז, למלחמת הקיום שלנו שנמשכת גם היום. העבר והווה נקשרים יחדיו. אני תוהה, האם לנצח נהיה נרדפים? שואה ה”