מעשה בברוריה שפעם אחת לגלגה על שאמרו חכמים: 'נשים דעתן קלות הן עלייהן' ואמר לה (בעלה, רבי מאיר) 'סופך להודות לדבריהם'.
זהו חלקו הראשון של מעשה ברוריה, אחת הנשים החכמות (והיחידות) בתלמוד, הידועה בזכות חדות שכלה ויש שיאמרו גם בזכות קהות חושיה. הסיפור המקורי, הובא לראשונה ע"י רש"י ומטבע הדברים הוצנע היטב על ידי הקהילות הדתיות על גווניהן השונים, שכן המשכו טומן בחובו מרכיבים דרמטיים קלאסיים של מין ומו

קריאת ספרו של <mark>אברהם קושניר</mark>, הפיתוי של ברוריה, הייתה עבורי חוויה מיוחדת במינה. המקרה לא היה ידוע לי, שכן אינני בקיאה בכתבי רש"י. ייאמר לזכותו של קושניר שהוא פתח צוהר הן לדמותו של רש"י כמלומד חשוב בהיסטוריה של העם היהודי וכן לחווית הפלפול העומדת במרכז הלימוד בבתי מדרש ובניתוח סוגיות מן התלמוד. ברצוני להוסיף לכאן ציטוט מתוך כריכת הספר, שלדעתי שווה להעלותה כאן. דבריו של פרופסור (אמריטוס) יהודה פרידלנד

ציון כולל : 5 מצוין
עלילה: 5 מיוחדת במינה
קצב: 5 מלא אירועים
תובנות- 5 בשפע, גם לימנו.
יחוד הספר: מאיר תקופה, עם השלכות לנו כפרטים.

שושנה היא ראש צוות חקירות מיוחד במשטרת ישראל בירושלים, לא מאלו שרצים לעיתון או לטלוויזיה לפני שחיממו את הכיסא שלהם.
היא עוסקת בעיקר בחקירות מקרים שצוותים אחרים הקדיחו בהם את תבשילם. בתוך כדי כך היא מנסה להכניס תרבות אירגונית של ביקורת והפקת לקחים מכל אירוע, בי