יונתן תמיד מחייך. לפחות כך הוא חושב. לי זה נראה יותר כמו גיחוך מעוקם אבל שיהיה - עם הזמן הוא שכנע אותי שזה חיוך, והכי מהלב. הכובע הכחול של המאבטחים נותן לו חשיבות עצמית, הוא יושב לו על המצח המרובע בגאוות-כובעים-יחידים, נדחף לכל חלון ומתכופף לכל בגז', יחד עם החיוך-גיחוך ועם הכפפה המטונפת שכל היום רק פותחת וסוגרת, פותחת וסוגרת.
בפעם האחרונה יונתן שכח אפילו את המה שלומך הקבוע שלו כי הוא מיהר לספר ל

ספר זה יצא בגרמניה ב2005 ובישראל ב2008 את הספר תרגמה מגרמנית רחל ליברמן.
גיבור העלילה הוא דולף גבר בודד אשר עובד ככוח עזר בפתולוגיה. בעבודה זו הוא רואה מתים רבים ותפקידו לעזור לדוקטור זנדר בטיפול בגופות המתים ובקביעת סיבת המוות.
דולף כמה ליופי ואהבה וחיפושיו הנואשים אחר חום נשי לא מובילים לשום מקום כך שלמעשה הוא בתול שאינו ידע אישה מעולם. חברו ולטר מצליח מאוד עם נשים ומנסה לעזור לו ללא הצלחה. ה