ביקורת ספרותית על אבישג - ספריה לעם #359 מאת דוד שיץ
ספר לא משהו

---

המושבה הגרמנית בירושלים, רחביה, בית הכרם על בתיהם הישנים, שבנויים מאבנים חזקות, עתיקות, שורשיות, כמו גם תושביהם של השכונות האלו, היו מושאי קינאתי בילדותי. אני גרתי בשכונת מהגרים בצפון ירושלים, שבנויה מאבנים חדשות וחסרות אופי ובתוכה גיבוב של אנשים שלא שייכים לא לשכונה ולא לארץ ולא לשפה.
שלוש פעמים בשבוע נסעתי בשני קווי אוטובוס, האחד חצה את שועפט והשני את רמת אשכול ומרכז העיר, לאקדמיה למוזיקה, ליד בית ראש הממשלה. הלכתי ברחובות והסתכלתי על האבנים, על הבניינים שכולם נראו לי יפים, ולכל אחד אופי משלו. לאחד מובילות מדרגות ועמודי שיש בצידם, לאחר חלונות מקושתים, למרביתם דלתות עץ עבות. סמוך לכל כניסה היו מוצבות לוחיות נחושת מהודרות עליהן חקוקים שמות ותארים. ד"ר כזה לענייני עיניים ואחר לאוזניים ואף וגרון. וד"ר לענייני נשים, ופרופסור לעור ולמין. חשבתי שמכל הארץ התקבצו דווקא כאן כל הרופאים, עורכי הדין, הנוטריונים ושאר מלכי הארץ.
בעיני ילדה חשבתי שהכל בשכונות ההן יפה וחשוב. המרצפות לרגלי היו לא סתם בלטות או בלוקים או בטון. על האבנים האלו, שהזמן ליטש והחליק, הלכו ישו ודוד המלך. אפילו הרצל, אולי. כך חשבתי.ובשכונות האלו דיברו שפה חפה משגיאות. רהוטים האנשים וטעמם אנין, וכולם נוסעים במכוניות. ומשם שלוש פעמים בשבוע נסעתי בחזרה לשכונה שלי. שני אוטובוסים לחור בשום מקום. בלי אופי. שלכל אחד מהאנשים מבטא אחר, שיניים בכל מיני צבעים, ובגדים מצחיקים.
קראתי את ספרו של שיץ, הכתוב שפה יפה להפליא, שמתאר בצורה מהיימנה כל כך את אותם הרחובות, הבתים הישנים והאזורים שבהם תמיד הרגשתי כמו תיירת, ולא הפסקתי לחשוב על ילדותי. הוא כתוב טוב, הספר, והדמויות עולות ונבנות מתוך השפה ומקבלות חייהם משלהן. ועם זאת משהו לא מצליח לגעת. בשלב מסוים התנהגויות נראות לא מהימנות, והדמויות הגבריות נוהגות באופנים מוקצנים שקשה למצוא להם הנמקות בטקסט.
דווקא אבישג כתובה בצורה עגולה ומעניינת, ומעגל ההרס שלה, נוגע ומעניין. לא אוכל לומר את אותו הדבר על הגברים שבחייה. הפגמים שלהם, שנדמה שבספר מקורם ביחסיהם עם אמהותיהם חוזרים על עצמם, בכל אחד מהגברים ובאים לידי ביטוי ביחסים שלהם עם הנשים. אבל אלו לא יכולים להסביר סיטואציות קיצוניות שמופיעות בספר ואף מסיימות אותו.
וכך בערך משלושת רבעי הספר, ייחלתי שיגמר. הרגשתי שעלילה תקועה באיזו פתולוגיה, בעולם חולני שאני לא רוצה לקחת בו חלק. ולא היה באותם תיאורים של מושבה גרמנית הזיכרונות אודות יופיה והעצב שהיא מעוררת באשר לימי ילדותי, כדי להפוך את הספר לבלתי נשכח.

» ביקורות נוספות של שרית
» ביקורות נוספות על אבישג - ספריה לעם #359