“כאשר מדברים על סיפרות וספרים מרבים להשתמש במטפורות מעולם התפירה, "הסופרת טוותה סיפור, המחברת רקמה עלילה צבעונית, מטאפורות רבות שזורות בעלילה, התפרים בין העלילות בולטים מדי" וכדומה. ואכן סיפור טוב הוא כמו אריג, תחילה טווים את חוטי העלילה, לאחר מכן אורגים את הבד של הדמויות ולבסוף תופרים את הרומן, מלאכת ההגהה והעריכה מאפשרת לרקום ולעבד את הקישוטים של הסיפור בין אם הוא בגד עממי או חליפה מינימליסטית.”