אני לא אגרנית. אני רק קונה הרבה, לא זורקת שום דבר, לא מרשה לאף אחד אחר בסביבתי לזרוק שום דבר, בודקת מה אחרים זרקו, לא תמיד זוכרת מה קניתי ואיפה הנחתי את מה שקניתי, אז לפעמים אני קונה שוב. מעגל קסמים שכזה. אצלי אין דבר כזה less is more. מה זה השטויות האלה? ברור ש- more is more וכל המרבה הרי זה משובח. אם איכשהו יצא שלא הזדמן לי לקנות משהו בחוץ, אני מיד אתקן את המעוות בעזרת איביי. צרורות קטנים וחבילו

טיק טוק (אחד משמותיו) הוא רובוט משפחתי, דהיינו פשוט, שאחרי שירות ארוך כעבד לבני אדם הפך בעצמו, בלי משים, ל... אדם. וככזה הוא אינו מתנהג כמו שרובוטים אמורים להתנהג, דהיינו לעולם לא לפגוע בבן אדם, אלא כמו בני אדם: הוא מרמה, הוא מכאיב, שודד רכוש, רוצח המונים, וככל שפשעיו חמורים יותר, כך עולה הפופולריות שלו. והוא מטפס בסולם הפרסום, העושר והתפקידים.

הספר מקוטלג כ"מדע בדיוני" אבל, למעט "רובוטים" - שכ

לא צלחתי את טיק-טוק.
בשפה בהירה ופשוטה, רובוטית אולי, אנושית אולי, כותב טיק הרובוט זכרונותיו:
איך פתח מיזוג אויר, ניקה את חדר השינה, צייר ציור קיר, בישם את הכלב, הרג ילדה עיוורת...
מכאן הדרך לנטישת זכרונותיו של טיק היתה קצרה מאוד.

רבים אהבו את הספר, הוא אפילו כונה הטוב ביותר.
סלחו לי חברים, לא מצאתי בו תענוג למעט כתיבה רהוטה.
לא זקוקה לקור רוח זוועתי בדמות רובוט הבוחן גבולותיו.
לא בשביל

סאטירה נוקבת ואכזרית למדי שעוסקת ביחסי אדם/רובוט ובדרך מעבירה ביקורת מושחזת היטב על בני אדם ומה שמניע אותם.

רובוט סטנדרטי שמשרת משפחה מגלה יום אחד שחוקי הרובוטיקה של אסימוב לא ממש פועלים אצלו. הוא הופך לאמן, מקים אימפריה פיננסית ויוצא למסע למען שיחרור הרובוטים שהוא גם מסע נקמה אלים במין האנושי (הסיבות מתגלות במהלך הספר).

טיק טוק הוא שילוב בלתי אפשרי של אסימוב, סדרת האנימציה פיוצ'רמה והמרקיז

אתמול סיימתי את אחד מספרי המד"ב המצחיקים ביותר שקראתי - ואני מתכוון לזה , הנימה האגבית של מעשי הזוועה, ההתנהגות האנושית המגוכחת ,המצבים האבסורדים שמתוארים ויותר מכל הנימה הצינית של הספר גרמו לי להתגלגל על הרצפה מרוב צחוק.

טיק טוק הינו רובוט בעתיד שבו רובוטים משמשים כעבדים של המין האנושי ההולך ונרקב מוסרית. בשונה מרובוטים אחרים, "מעגלי אסימוב" , אותם מעגלים המונעים מרובוטים לפגוע בדרך כלשהיא ב