אני רוצה להמליץ על ספר בשם "הבנות" מאת <mark>לורי לאנסנס</mark>, ספר מרגש ונוגע ללב, המספר על שתי בנות המתמודדות עם מוגבלות קשה מאוד: הן תאומות סיאמיות מסוג קרניאפגוס, כלומר - מחוברות בראש. הספר כתוב כיומן שכתוב פעם אחת מנקודת מבטה של רוז (חובבת הספרות ששאיפתה להיות סופרת) ופעם מנקודת מבטה של רובי (חובבת ההיסטוריה של האינדיאנים אשר חיו פעם באיזור מגוריהן). צפוי היה שהספר יתמקד במיוחד בהתמודדות עם הנכוּת, אך למ

אהבתי!!
מה אהבתי?
את הכנות, המאבק, הרצון בחיים טובים, חוסר פשרות וטוב לב.
הספר כתוב כיומן, סיפור חיים של תאומות סיאמיות, לרגע אחד במהלך הקריאה אין בכיינות או רחמיים עצמיים, סלידה או כעס אמיתי.
הספר כתוב בפשטות שבקושי אפשר להבחין בהישרדות היומיומית.
היו קטעים שדלפתי, בייחוד בקטעים בו אחת מהן מספרת על תהליך ההליכה שאפשר לראותו מבעד לחור המנעול כסדיסטי ואכזרי אבל זהו היה הצעד הראשון,איך שהסבתא ל