“אהבתי!!
מה אהבתי?
את הכנות, המאבק, הרצון בחיים טובים, חוסר פשרות וטוב לב.
הספר כתוב כיומן, סיפור חיים של תאומות סיאמיות, לרגע אחד במהלך הקריאה אין בכיינות או רחמיים עצמיים, סלידה או כעס אמיתי.
הספר כתוב בפשטות שבקושי אפשר להבחין בהישרדות היומיומית.
היו קטעים שדלפתי, בייחוד בקטעים בו אחת מהן מספרת על תהליך ההליכה שאפשר לראותו מבעד לחור המנעול כסדיסטי ואכזרי אבל זהו היה הצעד הראשון,איך שהסבתא ל”