ביקורת ספרותית על הבנות מאת לורי לאנסנס

---

אני רוצה להמליץ על ספר בשם "הבנות" מאת לורי לאנסנס, ספר מרגש ונוגע ללב, המספר על שתי בנות המתמודדות עם מוגבלות קשה מאוד: הן תאומות סיאמיות מסוג קרניאפגוס, כלומר - מחוברות בראש. הספר כתוב כיומן שכתוב פעם אחת מנקודת מבטה של רוז (חובבת הספרות ששאיפתה להיות סופרת) ופעם מנקודת מבטה של רובי (חובבת ההיסטוריה של האינדיאנים אשר חיו פעם באיזור מגוריהן). צפוי היה שהספר יתמקד במיוחד בהתמודדות עם הנכוּת, אך למרבה הפלא הנכות היא רק חלק קטן מחייהן והן חיות חיים נורמליים עד כמה שניתן (עובדות, מתאהבות - אחת מהן אפילו יולדת תינוקת). היה ניתן לחשוב שזהו סיפור בדיוני, אך כפי שהתרשמתי (בבדקתי תוך קריאה בספר), הוא מבוסס על מספר סיפורים מן המציאות. הקרובות ביותר לסיפורן של רוז ורובי הן התאומות הסיאמיות האיראניות שהופרדו בגיל 29 וכתוצאה מהניתוח נפטרו, אך עד אז חיו חיים מלאים. עוד סיפור דומה הוא זה של התאומות לורי ורבה צ'אפל, שידועות כתאומות הסיאמיות המבוגרות ביותר בעולם. קראתי עליהן כתבה שנכתבה כשהן היו בנות 42 (אני חושבת שהן עדיין חיות). זהו ספר שמעמיד את החיים בפרופורציות ומראה גם את חשיבוּתה של הסביבה שבה גדלים אנשים עם מוגבלות, כי לפי ראות עיניי ללא דודה לאבי ודוד סטאש, אשר אימצו את הבנות עם לידתן לאחר שאימן נטשה אותן וללא החינוך שקיבלו מהם (דודה לאבי לא ויתרה לרוז, התאומה החזקה, ולימדה אותה ללכת, כשרובי על מותניה), לא היה להן שום סיכוי לשרוד. דודה לאבי לימדה אותן להמודד עם כל הקשיים, להתגבר ולהיות חזקות והלוואי שכל בעלי המוגבלויות באשר הם, ולא משנה מה המוגבלות, היו זוכים לחינוך שכזה.

» ביקורות נוספות של לקרוא ברון - חנות ספרים
» ביקורות נוספות על הבנות