בעז גאון

בעז גאון

סופר


1.
המקום שבו נגמרת אמריקה מציג את ארצות הברית, האימפריה הענקית של זמננו, מנקודת מבט שונה, אישית, ביקורתית, תוהה ולא תמיד מאוהבת. בעז גאון כותב שהספר הזה איננו רק על אודות מה קורה באמריקה אלא גם על מה קרה לו באמריקה. "כיצד קרה", הוא שואל, "שאמריקה אכזבה אותי. האם הבעיה היתה בה או בי. מדוע לא ראיתי קודם את מה שראיתי כעת ואיך קרה שראיתי רק פן אחד שלה קודם לכן ומה עלי לעשות כעת, הו, אמריקה, משעה שראיתי את פרצופך הזה. את וגאס בתבוסתה ואת טקסס בנקמנותה ואת חוארז המקסיקנית בנואשותה להוציא את ראשה מתוך הבוץ הכהה שבו היא שקועה מתחת למגפי עור הבקר של פקחי הגבול האמריקני. על זה ספרי. על אמריקה, אהבתי אליה, האופן שבו שברה את לבי". מה היא בדיוק "אמריקה" שאליה נושא העולם כולו את עיניו? אלוהים, כמו תמיד, נמצא בפרטים הקטנים של היבשת הגדולה. בשריף מטקסס שדוהר לאורך הגבול המקסיקני, בחיילי המרינס שמתאמנים במדבר לקראת המשימה בעיראק, בתימהונים שמתכוננים לקראת המסע למאדים ובסילבסטר סטאלונה, ששובר את לבה של עוד מעריצה בקזינו בלאס וגאס. עשרות מפגשים ברחבי אמריקה שזורים במהלך הספר הזה. בכולם יש מידה עצומה של התבוננות אנושית, סקרנות גדולה ויכולת לראות את בני האדם מתחת למעטה המסכות, התפקידים והקשיים הגדולים של החיים. כתיבתו האישית והאנושית מאוד של גאון מציגה את אמריקה באור אחר, אינטימי, משפחתי, שונה מזה שאנו רגילים להתבונן בה בדרך כלל. ...

2.
"ג'ימקס וואלדמייר, ואחיו התאום אייד, נולדו בסילברטון, קולורדו. שני התינוקות מקסימים שאבא ואמא ווואלדמייר היו סוחבים לכל מקום, בשביל הכבוד. לאבא וואלדמייר קראו באז, והוא ניהל מסעדה. לאמא קראו אמא וואלדמייר. אף אחד לא ידע את שמה הפרטי. כנראה, גם לא להתאמץ לחפש. בגיל שמונה עשרה ג'ימקס נעלם. לקח תיק, בגדים, מעיל חם ואוכל לשבוע והשאיר רק פתק, שאף אחד לא הבין, במיוחד לא אייד. חמש עשרה שנים לאחר מכן נעלם גם אייד. לא לקח איתו דבר, רק מעיל גשם ואת הכסף שהרוויח בקיץ. השאיר פתק משלו, להורים שאחר כך בכו כל השנים על הבנים היפים שלהם שנעלמו אחד אחרי השני, אלוהים יודע לאן. 'עזבתי את סילברטון', כתב. 'אל תדאגו. נסעתי להחזיר את ג'ימקס'."...

3.
``בסין העתיקה חיה פעם אשה אחת שפירנסה שנים ארוכות נזיר שאפתן. היא בנתה לו צריף למדיטציה ובישלה לו. אחרי עשרים שנה רצתה לדעת לאלו הישגים רוחניים הגיע. הזמינה אליה צעירה מלאת תשוקה ופקדה עליה: ``לכי אליו ונסי לפתותו``. הלכה הצעירה וחיבקה את הנזיר. דחה אותה הנזיר ובפנים חמורות התנבא: ``עץ זקן צומח על אבן קרה בחורף. בשום מקום אין חום``. שבה הצעירה וציטטה את הנזיר באזני הזקנה. הלכה הזקנה לצריף והעלתה אותו באש עם הנזיר שבתוכו. ``אמנם לא התפתה לתשוקה``, אמרה לצעירה, ``אבל יכול היה לגלות מעט יותר הבנה!`` (פול רפס, מתוך אוסף סיפורי זן). עשרים וארבעת השירים שבספר זה נכתבו בתקופות וברמות שכנוע שונות. חלקם פעם, חלקם ממש עכשיו. חלקם מתוך השלמה, ברגע זעם או אכזבה. על נטייתה של השירה לשרוף את הצריף שבו יושב המשורר, אני מתנצל מראש. בעז גאון, בן 24, הוא עיתנונאי וסטודנט. ``דור הגומי והכסף`` הוא ספרו הראשון....

4.
5.
6.
7.

אני אוהב מאוד את ארה"ב. בעברי הרחוק שהיתי בה שנה בשליחות מדינת ישראל והייתה זו שנה מאוד משמעותית בחיי. דברים רבים שעשיתי לאחר מכן נגזרו מאו... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
מבין הספרים הכי מעניינים שנכתבו על ארצות הברית, לפחות בעיניי כמי שקרא לאחרונה סידרה של ספרים על האומה הגדולה בעולם. הוא מציג אותה כפי שרבי... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ