רנה ורבין

רנה ורבין

סופרת

רנה ורבין (1973)

Rana Werbin


רנה ורבין נולדה בתל אביב בי"ב בכסלו תשל"ד, 7 בדצמבר 1973 לבתיה (ברק) וד"ר נחום ורבין. גדלה בעיר הולדתה ולמדה בבית ספר תיכון חדש. מגיל 14 החלה ורבין לרכוש ניסיון כשחקנית, כאשר ביצעה עשרות תפקידים בתוכנית "קשר משפחתי". לאחר שסיימה את שירותה הצבאי טסה לארצות הברית, שם למדה משחק בבית הספר "The Circle in the Square" בניו-יורק. עם שובה ארצה בשנת 1997 שיחקה ב"תיאטרון לילדים ולנוער", על שם אורנה פורת, ובהפקות טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון שונות. בשנת 2002 סיימה בהצטיינות את הלימודים לתואר ראשון בספרות כללית ואנגלית באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודיה תרגמה ורבין ספרי נוער בהוצאת ידיעות אחרונות. כמו כן כתבה ביקורות ספרים עבור מוסף הספרים של עיתון "הארץ". לאחר סיום לימודיה כתבה טור שבועי על ספרים בעיתון "העיר". ב-2005 זכתה ורבין ב'פרס ברנשטיין' לביקורת ספרותית בעיתונות, וזמן קצר לאחר מכן החלה בעבודתה כעורכת ספרות המקור בהוצאת ידיעות ספרים. בהמשך הגישה את פינת הספרים בתוכנית הבוקר של גידי גוב והנחתה את תוכנית הראיונות "קצת תרבות". בשנת 2010 סיימה בהצטיינות את לימודיה לתואר השני בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
[מקורות: ויקיפדיה]

1.
כשטיילתי עם נינה בלילה ראיתי על המדרכה שאריות חיים של מישהו או מישהי זקנים שמתו כנראה, והיו שם כל מיני מכתבים מקופת חולים ועיתונים ישנים ואפילו עטיפת ספר שהזקן כתב פעם. בסוף מתים וכל החיים מתפזרים על המדרכה. ומה יהיה עם כל מיליוני המילים האלו שכתבתי כל החיים. כולם מעלים הכל לרשת. אם כי גם איזה מקום נידח ברשת זה סוג של מדרכה. בשביל ללמוד על החיים בישראל בתחילת שנות האלפיים לא יצטרכו אותי. הכל מתועד. אם פעם היו מתעדים בשביל הנצח, או בשביל הדורות הבאים, עכשיו צריך לכתוב רק בשביל העכשיו. באמת ככה אני חיה, בתוך עולם כתוב משלי. בכל בוקר או ערב אני יוצרת לעצמי את העולם הנרטיבי המומצא הזה, מעבדת את החיים שלי לסיפורים. גם כשהדברים קורים אני הרבה פעמים חושבת איך אכתוב אותם. אחר כך החיים מתארגנים קצת לפני הדפים האלו. זה עולם שבו החומר והמחשבה הם כמעט אותו דבר. זה עתה סיימתי לקרוא בספרך. עינגת אותי. הרגזת אותי. הלהבת אותי. ההתפתחות שלך מילדה לאישה הייתה דרך מופלאה שאת מתרצת, חיה, מחיָה, מביכה, מעניינת. מעולם לא קראתי בחשק כזה ספר על תאוות נעורים. הייתי שבוי בספר ובך בספר וזה לא מפני שאני מכיר אותך שנים. הרנה שחשבתי שהכרתי איננה פה, אלא מעט פה ושם, אבל ישנה כאן אישה שמתחבאת בך, מעניין לפגוש בה, הייתי גם הורג אותה וגם מחבק, יש בה נוכחות איומה ונפלאה של מי שכתבה וארגה ממיץ נפלאות חייה השונים והנסוגים והבאים והכואבים שמתערבבים חוט בחוט לפאר של סיפור אנושי. לא יכולתי לחדול מלקרוא ותודה, יורם קניוק...

2.
אתה הולך במשעולי הפצעים שלך ואינך יכול לחבוש אותם כי אתה כאן והם רחוק רחוק בעבר, דבר אחד יש, דמיון. דמיון של היום ודמיון של פעם, חלומות של אילו. זוהי הארץ היחידה שבתוכה אפשר לפסוע. גם אם היא מושלמת מדי, גם אם היא פנטזיה....


הספר הזה משך את תשומת לבי בעיקר בזכות שמו, "כמה טוב לחיות". האם באמת כל כך טוב לחיות? האם שם הספר משקף איזה תום נעורים והשקפה אופטימית שטופת ... המשך לקרוא
39 אהבו · אהבתי · הגב
ספרה הראשון של בת-כיתתי רנה ורבין. סיפור אוטוביוגרפי של צעירה תל-אביבית שכתוב ברגישות, בהבחנה דקה של הסביבה, ועם הרבה הומור. ממליץ... ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ