אהרון בר

אהרון בר

סופר


1.
2.
כל מי שגידל חתולים מכיר אותו, את מושי השובב המעולל תעלולים, שכמו ילד מפנק הוא מזיק ומשגע את הוריו הסבלניים. לפעמיים קשה לאהב אותו, אבל הוא תמיד מקסים, ובסוף הוא אפלו "מתבגר" ומבין שיש דברים שאסור לעשות ושאין כמו בבית......

3.
אנשים תמיד יוצאים מאוכזבים, אני מתכוון - בגדול, כי בקטן יש הרבה שמחות והנאות וחיזוקים, ואפילו הצלחות. בגדול זה תמיד זה לא זה, לא בגלל שהחיים, כל חיים, הם מערכת אנטרופית סופנית, עסק שוקע ומתפורר במהותו, שבחשבון סופי תמיד מביס ומכלה את עצמו, וגם לא בגלל שהעולם הוא באמת לא מי יודע מה. זה יותר - כי בסך הכל אף אחד הוא לא מי יודע מה, ובטח לא מה שחשב וקיווה והאמין שיהיה. אבל אנחנו נושאים מבט אל הנצח ומושיטים יד קצרה ואזולה אל הכוכבים, ומנסים, ומתאמצים, ונאבקים, ומשחיתים את כוחנו ומוציאים את נשמתנו, וממשיכים לדשדש ביער הגדול והמסובך הזה, הלא מובן, הלא סביר, הלא נכון, הבלתי אפשרי, ועוד אנחנו ממשיכים לחפש את האוצר, שבלעדיו לא הגענו. ואם היינו מוצאים, מה היינו מוצאים ולמה היינו מגיעים? היינו אלוהים? ככה אנחנו חיים בהרגשה של חסר ואובדן ואוזלת יד ואשמה, וייאוש שקט ולא שקט, והמפלט היחיד שנותר לנו הוא העשייה והיצירה, כדי שתהיה לנו לפחות הוכחה שאנחנו קיימים ומנסים ולא מוותרים, ואף שאיננו מגיעים לשום מקום, אנחנו זוקפים ראש, שולחים רגל וממשיכים בסטייל. אלוהים יעמוד בזה - בוטה ופרובוקטיבי, מביך ומעורר, והוא אינו קל, הן מבחינת שפתו וסגנונו והן מבחינת המשמעות והמסר. במבנה זהו רומן מתח פסיכולוגי, ואף רומן מפתח פוליטי, המעוגן היטב בסצינה הישראלית המיידית, אך יותר מהכל לפנינו פשוט סיפור חיים, חיי ארנון אברקוב, קצין משטרה בכיר אך דחוי, חיי נישואיו, נשיו וחבריו, חיי הארץ הזאת שלנו, הנעה בין גאוניות, טיפשות ורעות, וחיי אדם שאינם מובילים לשום מקום. אהרון בר, סופר, מו``ל ואיש עסקים. ספריו האחרים: - אל תיסע לפניקס - למה לא נעשה זאת בדרכים - תסריט רומן - חמשירי זימה...

4.
``איזה טיפשים, האנשים האלה, הם חושבים שהם יפחידו ארנב חכם וגיבור כמוני בתינוק שחור ושמן, אני תכף אראה להם!`` אומר הארנב בספרו החינוכי הקט. הארנב, כילד, הוא יצור קטן וחלש לכאורה, ועליו לתמרן לפעול בעולם של גדולים וחזקים ממנו. לשם כך נחוצה לו תושיה רבה. הוא מצליח לנצח את אויביו הגדולים והחזקים, ולבסוף, כאשר מעשיו מביאים עליו אסון, הוא מפתיע את כולם ו... את השאר תקראו בספר... במקור זהו סיפור מתוך אסופת סיפורי הדוד רמוס כאן לפנינו עיבוד חדש ושונה, ומאוד לא שגרתי....

5.
ל תיאור והסבר לא יוכלו להציג כהלכה את ארבעים ואחד הסיפורים הקצרצרים. הקצרים והקצרים פחות המופיעים בספר זה, אך הקורא היודע להעריך את האימה והעוצמה הקיימות בהתבוננות ישירה ופשוטה בעולמנו, שהמוזר בו זוהי הנורמה והנורמליות, יידע ויבין. אם אתה, קורא שלי, מסוגל להתמודד עם העולם הזה, תקוותי שתוכל להתמודד גם עם סיפורי - העם העולם, או לפחות חלק חשוב ואמיתי ממנו, ואם ניתנת גם בחוש הומור בריא, או, לדעת אחרים - מיוחד, ודאי גם תעריך את הגרוטסקה ותצחק בהנאה. ספריו הקודמים של אהרון בר: אליה-סיפור אהבה - רומן, 2002 אלוהים יעמוד בזה - רומן, 1999 אל תיסע לפניקס - רומן, 1996 תסריט רומן - שירה, 1984 למה לא נעשה זאת בדרכים - שירה, 1975 חמשירי זימה - הומור, 1974...

6.
אליה גמרה למדוד הכל ולבדוק הכל, כל מה שהבאתי לה מניו - יורק, ונשארה בקימונו משי אדום יין כהה חורפי, והיתה שתיקה, ועמדתי ככה באמצע החדר בין נבוך לזועף, ופתאום היא שואלת: "איתן, אתה לא רוצה לשכב איתי...?" בקול הכי נהדר שבכלל יכול להיות, מופלא, שעדיין נשמע באוזני אחרי כל השנים והתמורות. זה שבר אותי, הרגשתי חלחול בחזה, המיה, הייתי מוצף, כולי חיבה ואהבה, הרגשתי שאולי אני לא קורא אותה נכון, לא מבין, ואמרתי: "אליה, אני כן, אני..." ופרשתי את חלוקה הרך מעל עירומה, ושכבנו, וזה היה טוב, מלא רוך, אבל לא מהמם, רק - כמו לחזור הביתה, וגם הנה - מהר כל כך, כמו מים בכברה, קסם הגעגועים והפגישה והחזרה ושמחת הגוף כאילו שפלו, התפוגגו, והייתי עצוב, לא הרגשתי שאנחנו קרובים כמו פעם, שאנחנו יחד. כל שוניות הספק חפזו אל פני המים לעת השפל הזאת, ועל איי הסחופים האלה ישבתי רטוב ורועד, מתחיל שוב להרגיש שאין לזה סיכוי, שזה רק עניין של כך וכך זמן, כאב ועצב, ורק, צופה למרחקים, מבקש את הרוח, התגעגעתי, איך התגעגעתי, לימים של ים, ימי התירס והרימונים, ולטיולי הלילה. רומן רומנטי - אנטי - רומנטי, אוהב וכואב, קל וקשה, קריא ומעשיר. על רקע ניו - יורק ותל - אביב נפרשת עלילה מרתקת ומפתיעה של גבר ואישה. נכתב בנשימה עצורה, וכך גם נקרא. אהרון בר, מו"ל, סופר ומתרגם. ספריו הקודמים: * אלוהים יעמוד בזה, רומן. * אל תיסע לפניקס, רומן. * תסריט רומן, שירה. * למה לא נעשה זאת בדרכים, שירה. * חמשירי זימה, הומור....

7.
8.
9.
הסיפורים המקסימים שבספר זה נועדו להצחיק.אלה מהתלות עסיסיות ומשעשעות מאוד ואין בהם מוסר השכל או מוסריות. גם חוכמה נעלה אין בהם, ולא באלה כוחם. כל המחפש דברים מסוג זה ראוי לו לפנות לכתבי קודש אחרים. מחברי הסיפורים שבספר זה השמיעו את דבריהם המהנים בכל מקום - בכיכר השוק, על מדרגות הכנסייה ובבתי הבורגנים והעשירים הכפריים. בארמונות המלכים ובחצרות האצולה הושמעו הסיפורים כפרפרת קומית לקהל הנפוח שהתענה שעות ארוכות באפוסים גדולים ומייגעים. במקור הצרפתי נקראים הסיפורים "פבליו", כמעין הקטנה של המלה "פאבל", כלומר-"משלון". הם נכתבו והושמעו בצרפת ובמערב אירופה במאות ה-12 עד ה-14 , הן כשעשוע עממי והן כחלק מהשירה החצרונית. עכשיו, במהדורה חדשה ומשופרת זו, מוגשים הסיפורים לקורא בלבוש עברי, קולח וערב....

10.
הפרשה המסתורית של היעלמו/ מותו של ד"ר אריה רוגל, 52, איש הכלכלה והחברה, המולטי-מיליונר התל-אביבי המפורסם, בן משפחת התעשיינים רוגנהולץ הנודעת מנהריה, לא תישכח במהרה, והגלים שהכתה ממשיכים לגעוש. אדם טוען בתוקף כי ראה אמש בחצות את אריה רוגל, הנעדר מזה חודשיים, בחברתה של צעירה גבוהה שזהותה אינה ידועה......

11.
ספר זה יוצא לאוויר העולם כשירות חינוכי-הומניטרי לציבור, והוא שלוח כמתת מצוה ואהבה לכל טף ישראל, ובייחוד לילדי המגזר החרדי ונוער ש``ס, אשר נגזר עליהם להתנזר מהעונג הנפלא שבהיכרות קרובה ואינטימית בביתם, בחצרם או בפיהם, עם היצור החביב הזה, הקרוב מאוד לנו, שמתנהג דומה מאוד לאדם - אוכל כל זבל, נהנה להתפלש ברפש ובחרא ומלכלך את עצמו ואת סביבתו. אם אתם ילד, עלם, אישה, תלמיד חכם או שוטה מדופלם, דוס, או אנטי-דוס, ראוי שתתעמקו במרק הזאבים שלנו, ואף אם אתם מורעלים בשנאת קרובנו החמוד והטעים הזה, תיווכחו שהוא לא רק דומה לנו, הוא גם חכם כמונו, יודע להיחלץ מכל צרה, כלל וכלל אינו מתנהג כמו ישו או גנדי, ועושה מעשה מרדכי בהמן באויבו הזאבי הרשע....

12.
13.

ספר מעולה ומיוחד ביותר. הייתה לי חוויית קריאה מרגשת מאוד איתו. שנות השבעים בניו יורק תמיד נראו לי כמו תקופה יצירתית מאוד, בעיקר דרך הסרטים ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
מה כותבים על כזה דבר, מבלי לרדת לרמה שלו? שמדובר ביומרנות שחצנית? שהספר גדוש בשוביניזם מתחילתו ועד סופו? שמחבר הספר אסף וליקט המון מילים ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ