"זהו סיפור אודות אוקינוס אחד, שתי אוניות, ומאה וחמישים איש. ארוך הוא הסיפור משום שעניינו בקרב ארוך ואכזרי, הגרוע בקרבות שבכל המלחמות... הגיבורות היחידות הן האניות, והנָבָל היחיד הוא הים האכזר עצמו". כך נפתח הספר רחב היריעה, שנכתב זמן קצר אחרי המלחמה, ומספר את סיפורן של אוניות הליווי במערכה על האוקיינוס האטלנטי לאורך כל שנות מלחמת העולם השניה.

מיד לאחר כיבוש צרפת והשליטה הכמעט מוחלטת של הנאצים ב

לאחר מלחמת העולם הראשונה ולאחר המפולת הכלכלית בשנת 1929 היו אלה האינטרסים שקבעו את הצרכים והם שהביאו מנהיגים ליצור בריתות. מילים גבוהות הופרחו לחלל האוויר והאנשים בין אם הזדהו עם הנאמר, אם לאו, נשלחו להיות מגש העצמות והבשר עליו היו אמורות להתקיים הציפיות ולהתגשם המטרות. לתוך המערבולת הזו הוכנסו אידאולוגיות, מגלומניה, שנאות, דעות קדומות וכל תבלין הנחוץ לאדם כדי ליצור את הטרוף ואת המפץ שנוצר בעקבותי

"בסופו של חשבון, הרהר, על אף כל המכונות החדשות והאביזרים והמדעיים האלה, המלחמה תלויה בבני־אדם" (עמוד 376).

הרומן הנהדר "הים האכזר" (הוצאת משרד הביטחון וזמורה ביתן, 1983) שכתב ניקולאס מונסאראט הוא סיפור מתח עוצר נשימה כשם שהוא רומן ספרותי מן המעלה הראשונה אודות האדם הלוחם במלחמה שבים. הסיפור מתרחש בעת מלחמת העולם השנייה, וניסיונו הקרבי של המחבר בשורות הצי הבריטי במלחמה זו ניכר בכל עמוד עמוד. עלי

ספר מרתק על "הקרב על האטלנטי" במלחמת העולם השנייה. הסיפור מלווה מילואימניקים בריטים שגויסו לצי המלכותי להגן על השיירות שהזרימו אספקה מארה"ב לבריטניה ובהמשך לבריה"מ. רובם היו חסרי נסיון ימי והספר מתאר איך הם הופכים ליחידה לוחמת תוך כדי תיאורים ריאליסטים של המלחמה האכזרית בימים והחיים בספינה. השפה קצת ארכאית, אך אינה פוגמת בעוצמת העלילה ולמרות שהמחבר היה מפקד ספינה בעצמו, אין זה יומן או ספר הסטורי א