עדי אופיר

עדי אופיר

סופר


1.
מה נותר מן השיפוט המוסרי בעידן שבו כל אמת מוטלת בספק, כל האמונות הוכרזו יחסיות, והידיעה מוצגת כמעורבת ללא תקנה בפוליטיקה של הידיעה? האם במצב פוסטמודרני זה תיתכן תורת מוסר המקבלת על עצמה את עיקרי הביקורת הפוסטמודרניסטית על היומרה האנושית לדעת, לשפוט ולהבין? לשון לרע הוא חיבור פילוסופי מקורי המנסה להיענות לאתגר זה. הוא ממשיך מגמה מרכזית באתיקה בת זמננו, שגובשה בעבודתם של הפילוסופים הצרפתים עמנואל לוינס, ז'ק דרידה וז'אן - פרנסוא ליוטר, ומפתח אותה בעזרתם של מישל פוקו, חנה ארנדט, ז'אן - פול סארטר וקרל מרקס. עדי אופיר מציג כאן תורת מוסר שבמרכזה פירוש חדש למושג הרוע: רוע איננו מרכיב אפל בנשמתו של האדם ולא יסוד שטני המכוון את התנהגותו מבחוץ, אלא מכלול הדברים הרעים המיותרים, כלומר הרעות המיותרות בחברה. שוק קפיטליסטי או מדינת לאום, למשל, הן מערכות המסדירות ייצור והפצה של רעות מיותרות. אופיר חושב פילוסופיה בעברית וכותב בלשון בהירה ובסגנון ייחודי, מתוך זיקה גלויה להווייה הישראלית. מצב הכיבוש בשטחים מספק כאן כמה דגמים מובהקים לייצור של אובדן וסבל מיותרים, הקובעים את השערורייתיות המוסרית שבו. הספר נפתח בניתוח של התנסות באובדן ובסבל ונחתם בעיון חדש בהשמדת יהודי אירופה כביטוי מוחלט של רוע. אופיר מציג ניתוח ביקורתי של הטענה על ייחודה של השואה ומבקש לשחרר את המחשבה על הרוע מצילה הארוך של אושוויץ, כדי לשוב ולחשוב על הרוע המשחר לפתחנו כאן ועכשיו, אצלנו - בין עבודה זרה לצורות חדשות של כיבוש - ויחד עם שאר העולם, תמיד על סף איזו קטסטרופה, בעידן שבו סוף העולם הוא מעשה אנושי אפשרי. עדי אופיר מלמד פילוסופיה באוניברסיטת תל - אביב והוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים. היה המייסד והעורך הראשון של כתב העת תיאוריה וביקורת....

2.
דוע פרצה אינתיפאדת אל-אקצה ומדוע שוב הופתעו הישראלים? מה מניע את מאבקם של אזרחי ישראל הפלסטינים? כיצד הפכו עיתונאים בכירים לדוברי ממשל ומדוע נבוך ``השמאל``? האם ישראל היא פרטנר לשלום? האם מתפתח בה אפרטהייד? מהם התנאים לפיוס סין ישראל לפלסטין והאם החברה הישראלית מסוגלת לעמוד בהם היום? 29 סופרים, אנשי אקדמיה, עיתונאים ואנשי רוח מתמודדים כאן עם שאלות אלה בזמן אמת. הם מפרשים את ההתקוממות הפלסטינית בהקשרה הרחבה, הפוליטי והאידיאולוגי. הם מבקרים את תפקוד התקשורת ואת ``מבוכת השמאל``. יחד הם מציגים אמירה מזוקקת של שמאל ישראלי שאינתיפאדת אל-אקצה לא הצליחה לבלבל. הם לא הופתעו מ??ר?ץ הזעם והאלימות הפלסטינים, וגם לא מעוצמת האלימות שישראל גייסה כדי לדכאו - מפני שלא שכחו את הכיבוש, את שלילת החרות, את העוול ואת ההשפלה. העת הזאת היא זמן אמת: זמן שבו האמת יוצאת לאור, מסכות מ?ס?ר...

3.
בשתים עשרה המסות של "עבודת ההווה" מציע עדי אופיר קריאה ביקורתית בטקסטים שונים מאוד זה מזה: ממחזור התפילות ליום הכיפורים עד סיפורים של אורלי קסטל בלום, מן ההגדה של פסח עד מגילת העצמאות. בצירופן יחד חושפות המסות קשרים סימביוטיים בין המימד התיאולוגי בתרבות הישראלית לבין האידיאולוגיה של הכיבוש הישראלי. מימד תיאולוגי, מפני שמדובר בעקבות נוכחותו של האל, או בתחליפיו, בווריאציות על רעיון הבחירה, בסימני קדושה ובזירות חדשות של התגלות, שמעצבים את התרבות הישראלית החילונית, אבל גם בצורות חדשות של כפירה בעיקר. ואידיאולוגיה של הכיבוש, מפני שמדובר במאמצים לסלק את עקבות נוכחותו האלימה של הכיבוש מתפיסת הזהות העצמית, מן הזיכרון הקולקטיבי, מחיי היומיום ומטקסי החג והמועד של היהודים הישראלים. החיבור בין התיאולוגי לאידיאולוגי חושף אמת כפולה: מצד אחד, האידיאולוגיה איננה רק פרי ביאושים של אותה תאונה כביכול שאירעה למדינת ישראל ב - 1967 - היא ניזונה מתצורת שיח יהודית וותיקה מאוד ויציבה מאוד הקובעת ומגבילה אופקים של מחשבה, אמונה ואפשרויות פעולה; מצד שני, המוטיבים התיאולוגיים בשיח היהודי - ישראלי אינם רק שאריות מן העבר היהודי הרחוק שטרם התמוססו בתהליכי החילון, אלא מנגנון רב עוצמה המעצב את יחסי הכוח בין יהודים לפלסטינים ובין קבוצות שונות בתוך החברה היהודית בישראל. עדי אופיר מלמד פילוסופיה באוניברסיטת תל - אביב והוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים. היה המייסד והעורך הראשון של כתב העת 'תיאוריה וביקורת'. בין ספריו 'לשון לרע: פרקים באונטולוגיה של המוסר'....

4.
התיאוריה הפוליטית מיעטה לחקור את אופי השלטון האלוהי. לפי עדות המקרא אלוהים היה ריבון ששלט בעולמו ובעמו בעזרת הפעלת צורות שונות של אלימות יוצאת דופן. אסונות המוניים – המבול, סדום ועמורה, מכות מצרים ורבים אחרים – שימשו לו כשיטת ממשל. הספר אלימות אלוהית: שני חיבורים על אלוהים ואסון מתייחס ברצינות לדמיון הפוליטי של הטקסט המקראי. בשילוב נדיר של קריאה זהירה, ניתוח מושגי ופרשנת יצירתית, עדי אופיר משחזר מתוך הטקסט דפוסים מגוונים ומתחרים של השלטון האלוהי. הוא מתחקה על גלגולי הדפוסים האלה בתפיסת האסון בעת החדשה, מתיאורים של מגפת הדבר במאה השבע-עשרה ועד לאסון התאומים והמצור על עזה. אופיר מצביע על האופנים הסותרים שבהם המדינה המודרנית תופסת את מקומו של האל בגרימת אסונות המוניים ובניהולם, בהפקרה ובהצלה; ועם זה הוא חושף את הנוכחות המתמשכת של הממד התיאולוגי במסגרות פוליטיות בנות זמננו שלכאורה עברו חילון גמור. הקריאה המקורית במקרא המוצעת כאן מספקת פרספקטיבה לא צפויה לניתוח תיאופוליטי של הקטסטרופה כחותמהּ של העת הזאת. ...

5.
6.
7.
8.
9.
10.
11.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ