בשתים עשרה המסות של "עבודת ההווה" מציע עדי אופיר קריאה ביקורתית בטקסטים שונים מאוד זה מזה: ממחזור התפילות ליום הכיפורים עד סיפורים של אורלי קסטל בלום, מן ההגדה של פסח עד מגילת העצמאות.
בצירופן יחד חושפות המסות קשרים סימביוטיים בין המימד התיאולוגי בתרבות הישראלית לבין האידיאולוגיה של הכיבוש הישראלי.
מימד תיאולוגי, מפני שמדובר בעקבות נוכחותו של האל, או בתחליפיו, בווריאציות על רעיון הבחירה, בסימני קדושה ובזירות חדשות של התגלות, שמעצבים את התרבות הישראלית החילונית, אבל גם בצורות חדשות של כפירה בעיקר.
ואידיאולוגיה של הכיבוש, מפני שמדובר במאמצים לסלק את עקבות נוכחותו האלימה של הכיבוש מתפיסת הזהות העצמית, מן הזיכרון הקולקטיבי, מחיי היומיום ומטקסי החג והמועד של היהודים הישראלים.
החיבור בין התיאולוגי לאידיאולוגי חושף אמת כפולה: מצד אחד, האידיאולוגיה איננה רק פרי ביאושים של אותה תאונה כביכול שאירעה למדינת ישראל ב-1967-היא ניזונה מתצורת שיח יהודית וותיקה מאוד ויציבה מאוד הקובעת ומגבילה אופקים של מחשבה, אמונה ואפשרויות פעולה;
מצד שני, המוטיבים התיאולוגיים בשיח היהודי - ישראלי אינם רק שאריות מן העבר היהודי הרחוק שטרם התמוססו בתהליכי החילון, אלא מנגנון רב עוצמה המעצב את יחסי הכוח בין יהודים לפלסטינים ובין קבוצות שונות בתוך החברה היהודית בישראל.
עדי אופיר מלמד פילוסופיה באוניברסיטת תל - אביב והוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים.
היה המייסד והעורך הראשון של כתב העת 'תיאוריה וביקורת'. בין ספריו 'לשון לרע: פרקים באונטולוגיה של המוסר'.