לאן הולכים אנשים שביתם חרב פתאום? מה הם לוקחים איתם ומה הם שומרים לאורך הדורות? היום כדי להיכנס לארץ מסויימת צריך דרכון או ויזה פעם היית צריך להיזהר בעיקר משודדים, וזו הסיבה שבאין הגנה אתה מרחיק לנדוד ומגיע בעיקר למקומות גבוהים שרק העיזים פוקדות בקלילות. אחד המקומות הגבוהים האלה היא ארץ אפגניסטן. ארץ שעד היום אפשר למצוא בה מוסלמים לבושים בציצית, כי זה שומר עליהם, או הדלקת נר ביום שישי בערב, כי ככה

https://wp.me/p4kTCp-6AO

אחד המבצעים המרשימים ביותר שביצע צה"ל במעגל השלישי הוא מבצע אנטבה, הוא מבצע "כדור הרעם", לחילוץ בני הערובה בנמל־התעופה באנטבה, אוגנדה. ב־27 ביוני 1976 (יום ראשון) חטפו ארבעה מחבלים, שניים מהם גרמנים (חברי "תאי המהפכה") ושני האחרים פלסטינים (חברי החזית העממית לשחרור פלסטין), מטוס איירבוס 300־A של חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס, שהיה בדרכו לפאריס, בעת שערך חניית ביניים בנ

בניגוד לספרים אחרים שנכתבו כדי לפאר משתתף זה או אחר (יוני נתניהו ז"ל או מוקי בצר)- שחלילה לי מלפגוע בכבודם, יתרונו של הספר שהוא מנסה לתאר ללא כחל ושרק מה בעצם קרה באותו שבוע אחרון של יוני 1976, ואיך צה"ל הגיע בסופו של דבר לאנטבה.
אין פה תיאור של למה מגיע יותר קרדיט לאדם זה או אחר (אם כי יש כאן התייחסות לכך שהיריבות בין פרס ורבין גרמה לזה שהמבצע יתוכנן יותר טוב, כי אחרת רבין לא היה מאפשר אותו).

טוב, נשברתי והפסקתי באמצע. זה לא ספר קשה לקריאה, ומי כמוני אוהב לקרוא ספרי היסטוריה. אבל כמה חטאים בספר אחד זה יותר מדי בשבילי: גם כתיבה רשלנית, גם לא ברור מתי מדובר בהגיגי הכותב ומתי הוא מסתמך על מקורות אחרים, וגם, לקחת נושא כל-כך מרתק, גם אם הוא כולו בדיה ומיתוס, ולמרוח אותו כמו מסטיק? כל-כך הרבה חזרות מייגעות על מידע שנאמר עד שבסוף הולכים לאיבוד.

בקריאת הספר התרשמתי שהמחבר קבע לעצמו מטרה והח