ז

ז'אן לארטגי

סופר


1.
בהגיעם למרסיי, בבוקר קריר של חודש נובמבר 1955, שנה וחצי לאחר דיאֶן-ביאֶן-פוּ, נעשים אסקלאבייה, בואפאֶרא ועוד כמה קצינים בצבא הצרפתי לנוכרים במולדתם. צרפת נטשה את הודו-סין, אולם קבוצת קצינים זו אינה רואה עצמה כמנוצחת. המנוצח חש את כאב התבוסה לאורך ימים, חש אותו עד עומק לבו. אסקלאבייה ובואפארא לא נכנעו. הם פשוט הוכרעו במלחמה שלא היתה דומה לשום מלחמה אחרת, מלחמה מסוג חדש שהפריכה באכזריות את שיטות הלחימה המסורתיות הנלמדות באקדמיה הצבאית סן-סיר. כאשר באו שני הקצינים במגע ישיר עם הקומוניסטים הוויטנאמים, הבינו שכדי להילחם במהפכנים עליהם להיות בעצמם ללוח מים מסוג חדש. השינוי המכאיב נותן את אותותיו גם בתחומים אחרים. הורים, חברים ומפקדים בצבא אינם מכירים עוד את הקצינים שנפרדו מהם רק לפני שנה. עתה הם נשלחים, כמעט בלי תקופת מעבר, לתופת אחרת – לאלג'יריה, ומנסים להחיל שם את הלקחים שלמדו בהודו-סין. הצנטוריונים של ז'אן לארטגי נחשב זה כבר לאחד מספרי המלחמה המעולים והמרתקים ביותר. הוא מתאר שתיים מן המלחמות הקשות והאכזריות ביותר של הדור האחרון, מלחמות שהותירו צלקות בגופה של מעצמה אירופית. ...


"עשה-נא עמי חסד, הרגיעני בתכלית ההקדם ואמור לי כי אחינו האזרחים מבינים ללבנו, תומכים בנו, מגוננים עלינו כדרך שאנו מגוננים על גדולות הקיסרו... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ