“"עשה-נא עמי חסד, הרגיעני בתכלית ההקדם ואמור לי כי אחינו האזרחים מבינים ללבנו, תומכים בנו, מגוננים עלינו כדרך שאנו מגוננים על גדולות הקיסרות.
אם בהכרח אחרים יהיו פני הדברים, אם אמנם יהיה עלינו להשאיר לשווא את עצמותינו היבשות בדרכי המדבר, או אז גורו לכם מפני זעם הלגיונות" (מתוך מכתבו של מרקוס פ'לאבייאנוס, צנטוריון במחנה השני בלגיון אאוגוסטה אל דודנו טרטולוס ברומא, עמוד 7).

הספר "הצנטוריונים" מאת ז`אן לארטגי (הוצאת משרד הביטחון, 1982) הוא רומן בדיוני המבוסס על אישים ומעשים שהיו. בספר מתאר לארטגי את קורותיהם של צנחנים צרפתיים במלחמת בהודו-סין ובמלחמת אלז'יר ונחשב זה שנים לקליסקה בספרות המלחמה. המחבר, שלחם במלחמת העולם השנייה בשורות קבוצת הקומנדו ה-1 של צבא צרפת החופשית ולאחר מכן נעשה לעיתונאי, מעיד על עצמו כי הכיר היטב את "הצנטוריונים של מלחמות הודו-סין ואלז'יריה. פרק זמן מסוים הייתי לאחד מהם, ולאחר-מכן, כעיתונאי, הייתי עד להם ולפעמים גם איש-סודם" (עמוד 6). שם הספר לקוח מן המכתב שציטטה ממנו מופיעה בראשית הביקורת, והספר נוגע גם בחששם של החיילים המקצועיים בצבא צרפת, הלוחמים במערכה חסרת תהילה, מורכבת ומתמשכת, כי אזרחי צרפת מתעלמים מן הקורבן שהקריבו בשם ההגנה על האינטרסים של המדינה ולהבטחת אזרחיה.

הספר מתאר את קורותיה של קבוצת קציני צנחנים בצבא הצרפתי שנפלה בשבי הווייטנאמי מיד לאחר התבוסה בקרב דיאֶן-ביאֶן-פוּ. היה זה קרב קשה והצרפתים לחמו בו בגבורה, תוך שהם סופגים אבדות כבדות. קפיטן פ'יליפ אסקלאבייה למשל, מציין ביובש בפני קצין שסופח לפיקודו כי "גדוד הצנחנים המחזיק במוצב זה ושאני מפקדו מנה לפני חמישה-עשר יום שש-מאות איש, נשארו מהם תשעים" (עמוד 36). אסקלאבייה הוא קצין מנוסה שהוכשר "בבית-הספר לאנשי-קומנדו" (עמודים 39-40) של הצבא הבריטי, ופעל מאחורי הקווים הגרמנים בצרפת במלחמת העולם השנייה. קבוצת זו אינה רואה עצמה כמנוצחת. המנוצח חש את כאב התבוסה לאורך ימים, חש אותו עד עומק לבו.

הקולונל ראספגי (שדמותו מבוססת על הגנרל הצרפתי מארסל ביגארד, מן הקשוחים שבמפקדי הצנחנים הצרפתיים), אסקלאבייה, איב מארינדל ובואפאֶרא לא נכנעו. הם פשוט הובסו במערכה שלא היתה דומה לשום מערכה אחרת, מלחמה מסוג חדש שהפריכה באכזריות את שיטות הלחימה המסורתיות הנלמדות באקדמיה הצבאית סן-סיר. מן הספר הושפע עד מאוד הגנרל האמריקני דייוויד פטראוס, אשר קרא את הספר כקצין צנחנים צעיר בצוות הקרב הגדודי המוצנח ה-509 באיטליה. ברומן, מסביר הסגן מארינדל לחבריו כי בעוד שהצבא הצרפתי נלחם כאילו היה זה משחק הקלפים באלוט, שבו לשחקן ישנם 32 קלפים, הווייטנאמים "משחקים בריג', ויש להם חמישים-ושנים קלפים" (עמוד 147). על הצבא הצרפתי להבין, חותם מארינדל את הסברו, שמאחר והצד השני מנהל כנגדם מלחמת גרילה דרוש שינוי באופן שבו הוא פועל ולוחם. פטראוס הציג במשך השנים פעמים רבות את הקטע הזה בספר כדוגמה לצורך לחשוב וללחום אחרת, שכן בעוד שהאיום והאפשרות שבלחימה כנגד צבאות סדירים פחת, גדל האיום שמצד כוחות לא סדירים וארגוני טרור וגרילה היברידייים כמו דאעש.

כאשר באו הקצינים במגע ישיר עם הקומוניסטים הווייטנאמים, הבינו שכדי להילחם במהפכנים עליהם להיות בעצמם ללוחמים מסוג חדש. בהגיעם למרסיי, בבוקר קריר של חודש נובמבר 1955, שנה וחצי לאחר דיאֶן-ביאֶן-פוּ, נעשים הקולונל ראספגי ופקודיו לנוכרים במולדתם. צרפת נטשה את הודו-סין, אולם קבוצת קצינים זו השינוי המכאיב נותן את אותותיו גם בתחומים אחרים. הוריהם, חבריהם ואחיהם-לנשק אינם מכירים עוד את הקצינים שנפרדו מהם רק לפני שנה.

כשהם שבים מן המלחמה מקבל הקולונל ראספגי "את הפיקוד על הרגימנט העשירי של הצנחנים הקולוניאליים" (עמוד 242). הם נשלחים, כמעט בלי תקופת מעבר, למערכה נוספת – אלז'יריה. שם הם מנסים ליישם את הלקחים שלמדו בהודו-סין, במחיר כבד. בהנהגת הקולונל ראספגי "אלז'יר הפכה עיר של צנחנים. היא התרגלה לחיות על-פי הקצב הגמיש והשקט של פטרולים מנומרים, של אנשים שבפנים נבובים וקפואים, כשאצבעם על ההדק, היו חוזרים וממדדים את הרחובות והמדרכות" (עמוד 388).

כשאני קראתי את הספר, בעת שהייתי בצנחנים ולקחתי חלק בלחימה באינתיפאדה השנייה (שהיו לה קווי דמיון למערכה באלז'יר), התחברתי מאוד לחששם של הצנחנים שבספר מכך שמדינתם תפנה להם עורף. והנה בקריאה שנייה מצאתי כי הספר מדגיש את הצורך בחדשנות המחשבה הצבאית כנגד ארגוני גאילה וטרור. ספר חובה לחובבי המחשבה והתיאוריה הצבאית וספרות המלחמה כמו גם לקציני צה"ל. הספר הוא קריאת חובה באקדמיות צבאיוןת ברחבי העולם, ובפרט בארצות הברית. שם הפך לקאנוני בעבור הכוחות המיוחדים, המוטסים והקצונה הזוטרה. מומלץ בחום!!!”