“כבר כתבתי על כך שיש לי בבית מאגר של "הספריה לעם" של הוצאת "עם עובד" ואני משתדל לקרוא את "כולם" - גם כאלה שקראתי בעבר... כך הגעתי גם לספר זה, של מקסים גורקי, שתורגם כבר לפני שנים רבות כמו ספריו האחרים הספר שמצא בידי הוא פשוט מהדורה חדשה עם אותו התרגום, של הספר שיצא כבר בשנת 1957... וכל ההקדמה הזאת באה בכדי להסביר שהתרגום הנ"ל קצת התיישן מאז וכתוב בלשון די מליצית ועם זאת לשון לגמרי קריאה מבחינ”

“מניפסט סוציאליסטי רגשני ונאיבי. סיפור המסגרת הוא סיפורה של פלגיאה נילובנה, אשת מיכאיל ולאסוב שלפיכך ניקראת גם ולאסובה. אישה מוכה וחבולה, מרוטה ועצובה , והעיקר די בורה שחיה לה מיום ליום בין מכותיו של בעלה הנורא. משפחת ולאסוב היא משפחת פועלים רגילה שמתגוררת בפרבר כלשהו ובטבורו בית החרושת. אוכלוסיית הפועלים נשלטת על ידי קומץ בעלי ההון המקומיים. חיי התושבים מתקיימים סביב בית החרושת, יש לומר”

“אני רוצה להזכיר משהו: בקיץ 2011 קם המעמד הבינוני והביע את מחאתו ומרידתו ביוקר המחיה והדיור בארץ. זו היתה כמובן מחאה צודקת ויתכן שאם היתה ממשיכה, משהו היה משתנה. אך ביום האחרון של החופש הגדול מיהרו המפגינים לקפל את האוהלים והצעצועים והתפזרו לבתיהם הנוחים. הגשם שהקדים הזיז את האחרונים והממשל המודאג ידע מה לעשות וחילק כיסאות בכנסת לאלה שהנהיגו את המיני מיני מהפכה הזו, שם הם אולי לא נאלמו אבל איבדו את”

“כבר כתבתי על כך שיש לי בבית מאגר של "הספריה לעם" של הוצאת "עם עובד" ואני משתדל לקרוא את "כולם" - גם כאלה שקראתי בעבר... כך הגעתי גם לספר זה, של מקסים גורקי, שתורגם כבר לפני שנים רבות כמו ספריו האחרים הספר שמצא בידי הוא פשוט מהדורה חדשה עם אותו התרגום, של הספר שיצא כבר בשנת 1957... וכל ההקדמה הזאת באה בכדי להסביר שהתרגום הנ"ל קצת התיישן מאז וכתוב בלשון די מליצית ועם זאת לשון לגמרי קריאה מבחינ”

“מניפסט סוציאליסטי רגשני ונאיבי. סיפור המסגרת הוא סיפורה של פלגיאה נילובנה, אשת מיכאיל ולאסוב שלפיכך ניקראת גם ולאסובה. אישה מוכה וחבולה, מרוטה ועצובה , והעיקר די בורה שחיה לה מיום ליום בין מכותיו של בעלה הנורא. משפחת ולאסוב היא משפחת פועלים רגילה שמתגוררת בפרבר כלשהו ובטבורו בית החרושת. אוכלוסיית הפועלים נשלטת על ידי קומץ בעלי ההון המקומיים. חיי התושבים מתקיימים סביב בית החרושת, יש לומר”

“אני רוצה להזכיר משהו: בקיץ 2011 קם המעמד הבינוני והביע את מחאתו ומרידתו ביוקר המחיה והדיור בארץ. זו היתה כמובן מחאה צודקת ויתכן שאם היתה ממשיכה, משהו היה משתנה. אך ביום האחרון של החופש הגדול מיהרו המפגינים לקפל את האוהלים והצעצועים והתפזרו לבתיהם הנוחים. הגשם שהקדים הזיז את האחרונים והממשל המודאג ידע מה לעשות וחילק כיסאות בכנסת לאלה שהנהיגו את המיני מיני מהפכה הזו, שם הם אולי לא נאלמו אבל איבדו את”