“כבר כתבתי על כך שיש לי בבית מאגר של "הספריה לעם" של הוצאת "עם עובד"
ואני משתדל לקרוא את "כולם" - גם כאלה שקראתי בעבר...
כך הגעתי גם לספר זה, של מקסים גורקי, שתורגם כבר לפני שנים רבות כמו ספריו האחרים
הספר שמצא בידי הוא פשוט מהדורה חדשה עם אותו התרגום, של הספר שיצא כבר בשנת
1957... וכל ההקדמה הזאת באה בכדי להסביר שהתרגום הנ"ל קצת התיישן מאז וכתוב בלשון די מליצית ועם זאת לשון לגמרי קריאה מבחינתי...
גורקי מספר כאן במין נובלה (כי מדובר בספר די קצר) על ימי בחרותו, שבהם היה מחוסר- פרוטה. הוא התעתד להפוך לסטודנט אבל בינתיים חי בדירות-מרתף עניות בחיי פרישות ועבד בכל מיני עבודות פיזיות קשות שבהן השתכר מעט מאוד. הוא היה קשור במידה מסוימת לחוגי-המחתרת המהפכנים ששאפו להפיל את הצאר וגם בספר זה הוא רומז על פעולות מסוימות שעשה אותן למענם. בגלל קשרים אלו, גם עבר לכפר רוסי לעבוד עם מעביד, שגם הוא היה קשור למחתרת. הוא מתאר בספר הזה שלל טיפוסים רוסיים וביניהם יש מוז'יקים כפריים שרבים הם מהם היו בורים וחסרי השכלה בסיסית...
אהבתי את הכנות שבה הוא מתאר לא רק את הזולת, אלא גם את עצמו וחולשותיו שלו.
בנוסף לנובלה הראשית מצורף פה גם סיפור אחר של גורקי, מלא תיאורים פיוטיים אגדות עממיות מרתקות.
בסך הכל ניתן ללמוד כאן רבות על החיים של פשוטי-העם, באותה רוסיה של סוף המאה התשע-עשרה ואני ממליץ בהחלט על הספר הזה.”

“ננטש מחוסר עניין”