<mark>מאיה בז'רנו</mark> יוצאת אל פריסה רחבה ומודעת תוך אקספרימנטים טוויים היטב, תובעים לפעמים עוגמה של שפיות שבירה. ובזה טמון הקסם, בהעזה לנוע אל העצמי.
בזיקתה לאל ("אל נא רפא נא לה" בשיר "לחש" בעמ' 61), ותוך התפכחות מחודשת מאחיזתם של דימויים מן המקרא, ניתן למצוא גם כן הרחבה: "אחזתי בענף שקד פורח,/ לפתע נעקצתי", ובהמשך: "ובצעדי עקפתי את השושנים/ נופל על חוחי החיים" (ראה, השיר הפותח את הספר).
השירים הפוליטיי