“רק לאחרונה ערכתי היכרות ראשונה עם שירתו של וולט ויטמן.
שירתו ציורית מאוד, חיה בועטת ומתנשמת. הרומנטיקה בשיריו מדהימה, הערצת החיים החופשיים, הערכת האנשים הפשוטים והדברים הפשוטים שאנו גם כיום לא מעריכים מספיק.
ויטמן שר על שאון העיר ופראיות הטבע, על האמהות והאבות.
תינוקות וזקנים, הוא שר שיר הלל על כולם כולל אלוהים, אף שאינו לדעתי מאמין באלוהים מוגדר, אלא יותר בטבע.
השירים בספר מתורגמים נפלא,”