את <mark>יצחק קרונזון</mark>,שהיה פרופסור קרדיולוג ומנתח ישראלי בעל-שם שירד מהארץ, כבר לפני שנים רבות ונפטר רק לפני שנים ספורות בניו-יורק, אני מכיר כבר משני קבצי סיפורים שלו שקראתי ואהבתי. אז כשהגיע אליי הספר הזה שמכיל את מכלול יצירתו; גם של סיפורים שקראתי כבר וגם סיפורים אחרים, שמחתי לקרוא בו... מדובר כאן בסיפורים ביוגרפיים שברובם הם אנקדוטות של זיכרונות. לקרונזון יש סגנון מיוחד שמתרכז בפרטים מסוימים ובסיפ

את <mark>יצחק קרונזון</mark> הכרתי כבר לפני כמה שנים כשקראתי את ספרו המלהיב בעיניי
"אמא שמש ושמיים" ובו סיפורים בטעם של פעם, עם המון הומור.
קראתי גם עוד ספר סיפורים אחר שלו "מסע ארוך לתוך הלב". בכולם הנושאים הם אותם נושאים זיכרונות אפיזודיים משנות המנדט האחרונות בהיותו ילד. וכן מהשנים הראשונות של מדינת ישראל הצעירה ומהמשך חייו כרופא מבוגר יותר.
כך זה קורה גם בספר הזה שמשום מה כבר פחות התלהבתי ממנו אבל עדיין

היה לי הכבוד להכיר אישית את <mark>יצחק קרונזון</mark> ואת רעייתו הציירת זיוה שישא. היה זה כמה שנים לפני שקנה את תהילתו כקרדיולוג בעל שם עולמי ועוד לפני שעברו לניו יורק. אני זוכר את שניהם כאנשים צנועים ונעימים. בבורותי לא ידעתי כלל שהוא עוסק גם בכתיבה ורבה הייתה הפתעתי כשנתקלתי בספריו. היה לי ברור שאני חייב לקרוא את מה שכתב.

חלק מהסיפורים של קרונזון הזכירו לי את מגילת סן מיקלה של אקסל מונתה (וברור לי לחלוטי

<mark>יצחק קרונזון</mark>, ישראלי, אמריקני, מנתח לב מפורסם , סופר, ומה לא.
קראתי את סיפרו הראשון, אמא שמש מולדת , ומאד אהבתי וזאת מכמה
סיבות , והראשונה בהן שהוא גדל פחות או יותר בשכונה שממנה הגעתי
גם אני אזור רחוב גאולה בשכונת הדר הכרמל.
הסיבה השניה, סיפוריו נוגעים בשורשי והדמויות שעליהם הוא כותב הם חלק
מעברי. אומנם יש בינינו מרווח של דור שנים, אבל גיבוריו הם גיבורי, עברו
הוא חלק מעברי, ונופו הוא נופ

חיפה, (בפתח ולא בצרה), זוהי עיר שמסמלת עבורי בעיקר את החופש הגדול, חום אימים, ריח ים, משחת שיזוף ומקקים ענקיים שעפים ישר לתוך הבית ולי באופן אישי גורמים לאיבוד עשתונות והיסטריה.
לחיפה היינו נוסעים כל המשפחה (הורי, אחותי, אחי ואני) ברכבת שהזדחלה שעות על שעות מירושלים בכל חופש גדול וגם בחגים. כי הורי הם חיפאים. משפחתו של אבא היתה "חלוצית" ולאחר שעסקו בהקמת כפר חסידים עברו למבואות שכונות הכרמל בח

מי שקרא כבר סקירות שלי בעבר, כבר יודע שאני מאוד אוהב אוטוביוגרפיות וממוארים... נדמה לי שהספר הנ"ל עם שמו בעל המשמעות הכפולה, משתייך לקטגוריות הללו - גם אם חלקית... מדובר פה בסיפורים; אך אלה אינם סיפורים דמיוניים! כולם משתייכים בצורה זו או אחרת, לזיכרונותיו האישיים של פרופסור <mark>יצחק קרונזון</mark> ז"ל, שהיה מנתח לב ישראלי שירד לפני שנים רבות לארה"ב ובה קיבל גם מוניטין בין לאומי כמומחה בתחומו.
המיוחד בסיפו

<mark>יצחק קרונזון</mark>, פרופסור לקרדיולוגיה שמתגורר בארה"ב, מאגד בספרון המקסים הזה אסופת סיפורים משעשעים הכוללים חוויות אותן חווה בילדותו בחיפה (בשכונת הדר הכרמל) בשנות החמישים והשישים. הסיפור הראשון בספר די משעמם אבל מהסיפור השני ואילך, הספר "תופס תאוצה" וזורם בקלילות.

יודגש מייד, כי קהל היעד הוא לאו דווקא ילידי חיפה אלא ילידי שנות השישים ומטה בכלל.

כתיבתו של קרונזון, לעיתים נאיבית משהו, קצרה ותמציתי

ספרון חמוד, וסיפורים קצרים ומצחיקים.
אכן שכונת גאולה היתה שכונה מצחיקה, ובעיקר האנשים שחיו בה.
קודם כל כמו שכתב קודמי, זהו ספר לילידי שנות ה50, 60, 70.
אנשים שהכירו את הדברים עליהם מספר <mark>קרונזון</mark>:: מוכר הקרח
מוכר הנפט בחורף, הקונדטוריה ברח׳ גאולה, בריכת השחיה ברחוב
הפועל, ועוד.
שנות ה60 וה70, נודעו כשנים ׳רזות׳ עם ישראל חי הצינעה, ולנו הילדים
לא היו צעצועים ובילויים כמו לילדים בימינו או אפילו