» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (24):
שירה,
יומן מסע-הספרים שלי.,
ספרי שירה,
ביקורת שירה,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
הספיקותי,
שירה,
שירה למכירה,
שיעורי סיפרות,
קראתי :),
תומחר ,
כשלסבתא יהיו מדפים,
מרוקו,
עדות ישראל,
שירה - מקור,
נו, רשימה,
המדף שלי,
שירה,
שירה, מחזות, כתיבה, ביקורת ספרות, מוסיקה ומוסיקאים למכירה,
O/D,
קצרים ועמוקים,
שירה שנוגעת,
כריכות אהובות,
2022,
עוד ...
|
|
1.
|
|
בפרסום ספרו "ספר הנענע" בשנת 1979 ייסד המשורר ארז ביטון את מה שמכונה בתרבות הישראלית "מהפכת הנענע".
משירתו של ארז ביטון נחצב הקול ממנו בוקעת השירה המזרחית בישראל.
ארז ביטון סלל דרך למשוררים וסופרים שביקשו לתת ביטוי לקונפליקט הזהותי המזרחי.
בודד מול המציאות של משבר קשה ודורסני, תוהה ותועה בין העולמות, היה המשורר הראשון אשר נתן ביטוי, כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20, לכאב הדור השני של העלייה מארצות המזרח והמגרב - אשר חווה את כאב הוריו.
שירתו הייתה עבור רבים בשורה וגאולה של דור אשר שילם מחיר זהותי יקר בניסיון להסתגלות כמעט בלתי אפשרית.
ארז ביטון, יליד צפון אפריקה, עלה ארצה בילדותו המוקדמת. שירתו המבטאת את טלטלת העלייה, ומה שנראה כהתרסה וכמחאה כלפי חוץ, הינה ניסיון התמודדות אישית עם תהליך ההתערות בארץ. שירה זו פתחה צוהר לצעקה שנחנקה בדור הראשון, תוך ניסיון להיאחז בישראליות למרות הסבל. ביטון היה הראשון ששזר ביטויים לשוניים מן השפה הערבית יהודית-מרוקאית אל תוך המארג השירי העברי. "ובכל זאת טופחת שפה אחרת בפה עד פיקוע חניכיים" (מתוך: "מה זה להיות אותנטי").
"זמיר שבור" היא החטיבה הפותחת את הספר תמביסרת, ציפור מרוקאית, ומורכבת כולה משירים חדשים. מיוחדת בה סדרת השירים על ילדותו בעיר לוד, המתארת מקומות, דמויות ואביזרי חיים ממשיים. לצד שירים אישיים קיומיים, מופיעים כאן שירים בעלי ארומה צפון אפריקאית. כבכל שיריו, התבניות השיריות המודרניות יוצרות מימד עומק אטוויסטי, ומה שנראה כיומיומי ופרטני הופך לסינתזה של ביטוי רגשי עז מבע. המאגר הקונקרטי של אביזרי חיים מרוקאיים ושימושי לשון ייחודיים, מקבל טרנספורמציה אל המיתי, עד כדי אידאליזציה של מה שנראה לעיתים גרוטסקי ובלתי רלוונטי.
בספר חטיבות נוספות הכוללות את ספריו הקודמים:
מנחה מרוקאית, 1976
ספר הנענע, 1979
ציפור בין יבשות, 1989...
|
|
8.
|
|
סוסים חבושי עיניים
בכל איש עיוור
נטוע סוס דוהר
השואף לשעט
למרחקים
בספריו הקודמים נתן המשורר ארז ביטון ביטוי נוקב למשבר ההגירה ופתח לגיטימציה להוויה המזרחית בשירה העברית ובקרב משוררים שבאו אחריו.
בספר זה באה לביטוי שירת העיוורון של ארז ביטון, שירה ייחודית, באוקטבות רגשיות עזות. המפגש האישי החשוף של המשורר עם עצמו, הופך לליריקה מדוייקת, מרוכזת ומזוככת, רחוקה מסנטימנטליות. המשורר משתמש בתבניות שיריות חד פעמיות ובכך הוא חודר ומגיע לרבדי עומק מורכבים ומצליח להפוך את שיריו לאגרוף לירי הנוגע לחדרי לב.
שירה זו אינה מנותקת מחוויות הילדות של המשורר. עולם הראיה עד גיל 11 מהווה עבורו מחוז חפץ ומרכז געגוע ממנו הוא שואב את שירתו החדשנית הפותחת צוהר למעמקי התחושות של אדם עיוור, בביטוי צלול ונועז.
זוהי דוגמת מופת לאומץ של משורר להלך על סף התהום בנגיעה בכאב עד העצם אך בשמירה בלתי מתפשרת על הכבוד האנושי ועל המבע האסתטי.
בשירת העיוורון שלו, ממנף ארז ביטון את ההיגד השירי האינטימי האישי והופך אותו לאספקלריה אוניברסלית בה כל אדם יכול למצוא את עצמו...
|
|
10.
|
|
וַאֲנַחְנו
זְמִיִרים בַּליְלָה
כִּנֹורֹות יָקּומּו בגְרֹונֵנו
לְגֵרׁש חֹשך עִקׁש
בָּתוִים הָעֲנּוגִים נַעֲגֹן
המשורר ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת תשע"ה (2015).
בספריו הראשונים נתן ארז ביטון ביטוי עז, נוקב ופורץ דרך לחוויית ההגירה של שנות החמישים ופתח לגיטימציה להוויה המזרחית בשירה העברית.
ספרו נופים חבושי עיניים (2013) הנו מפגש חשוף עם חוויית העיוורון אשר בליריקה מדויקת ומזוככת נוגעת ביחסי הגומלין בין האיש העיוור לעולם הרואים, וההיגד האישי הופך לעמדה אוניברסלית בה כל אחד יכול למצוא את עצמו.
בספר בית הפסנתרים נותן המשורר ביטוי להווייתם של ילדים עיוורים במוסד מוגדר וסגור בו העתיד לוט בערפל, אך החתירה אל הסיכוי ואל האחיזה בכנפי החיים היא בלתי נלאית.
בעיצומה של הבדידות, בגבול האחרון של האין אונים, שם מתחילה לנבוע ההתחברות אל ההיגד השירי, הצף ועולה מתוך מצב היולי מהביל בילדים המשוועים לפריצה אל העולם וליד מושטת. באין יד מלטפת הם הופכים עצמם הורים זה לזה ובחיבור הנואש והאינטנסיבי ביניהם באה הפדות המפתיעה. ארז ביטון מעניק להוויה המוחשית הזאת מימד של רוממות על גבול המיתי ובכך הוא נותן פשר למנגינת חיים תוססת, מהבילה, טבעית וכמוסה....
|
|
11.
|
|
העוברים על פנַי
אַתֶּם
הָעוֹבְרִים עַל פָּנַי
וְאֵינְכֶם אוֹמְרִים לִי שָׁלוֹם
הֲרֵי אֵינְכֶם
קַיָּמִים לְדִידִי
לָכֵן
כְּשֶׁתַּחְלְפוּ לְפָנַי
אִמְרוּ לִי שָׁלוֹם
וְכָל אֶחָד מִכֶּם
יִהְיֶה יְדִידִי
שיריו של ארז ביטון פרצו דרך חדשה בשירה העברית, בכך שביטאו את חוויית ההגירה ממרוקו ומארצות המגרב.
בנימוקים להענקת פרס ישראל לספרות ושירה שזכה בו בשנת 2015, נכתב בין השאר: "המזרחיוּת השזורה בשירתו היא מקור של כוח, מחוז של געגוע ומאגר פורה המשמש לקוראים מוקד של קִרבה והזדהות. זו שירה רבת חמלה הנותנת את לבה לדל ולנשכח, לעקוּר ולחסר הבית, ומשמשת בעצמה בית לחורג ולמנודה"....
|
|
13.
|
|
מתחזה לחי, כמי שבריפרוף כנפיו משנה את העולם, המשורר ארז ביטון מִסֵּפֶר לְסֵפֶר, חולץ את עצמו, משיל מעליו תודעות כוזבות, תחושות מדומות, וחוזר למהויות קדומות של זחל וגולם בתהליך של פדות ואולי יציאה לאור לעומת המדומה והמתחזה.
בספריו ספר הנענע ומנחה מרוקאית נתן ארז ביטון ביטוי לצד הגלוי של חייו, לשאלות חברתיות, בניסיון להפוך את הדחוי והמושמץ לאהוב ומקובל.
בספריו נופים חבושי עיניים ובית הפסנתרים המשורר קודח אל שכבה פנימית נוספת ונוגע בבושה ובחוסר האונים של להיות עיוור בעולם.
בספר זה - תפרים - ארז ביטון מפקיע ומשיל מעליו עומסים כבדים והוויות מדומות ונוגע בתוך תוכו של השחור, הנידוי והבידוד האינסופי. הפציעה ב-19 בנובמבר 1951, ברחוב כ"ט בלוד, הופכת מנקודת מוצא של פציעה יחידאית לרעידת אדמה, הנשמרת מעבר לזמן ולמקום.
לְאַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי
תְּפִָרִים תְּפִָרִים
וְעָמְדוּ עָלַי חֲבֵרַי לְשֶׁעָבַר
מַבִּיטִים בִּי
כְּמוֹ בִּתְצוּגָה סְתוּמָה
ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת תשע"ה (2015)
ספריו הקודמים:
מנחה מרוקאית 1976 | ספר הנענע 1979 | ציפור בין יבשות 1989 | תמביסרת ציפור מרוקאית 2009 | נופים חבושי עיניים 2013 | בית הפסנתרים 2015 | אותות 2019 | העוברים על פני 2020...
|
|
14.
|
|
עִיר פְּרָזוֹת
פְּרוּצָה לְכָל עֵבֶר
לְלֹא אֲחִיזָה שֶׁל מַמָּשׁ
נְדוּדִים בְּעֶצֶם הֲוָיָתָהּ
אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹמָם עָמָל וָפֶרֶךְ
שֶׁכָּל מְאוֹדָם הָיָה לְנַשֵּׁק אֶת הָאֲדָמָה
וְהָאֲדָמָה הִתְרַחֲקָה מֵהֶם
תְּלוּשִׁים וּנְטוּשִׁים
בְּתוֹךְ חֲלוֹם שָׁבוּר
בספר זה נוגע המשורר ארז ביטון בהווייתם של האנשים התלושים והעזובים, בני הדור הראשון והשני של הבאים לעיר, לבתים הריקים מן המלחמה.
בחלק הראשון, "בית הקברות הישן", משרטט המשורר דמויות של עולים מהדור הראשון, אלה שהשאירו מאחוריהם את עברם ומזכרות מורשתם. בחלק השני, "בית הקברות החדש", נוגע המשורר בדמויות של בני הדור השני, שחייהם הפכו טלאי על טלאי, טשטוש בין מציאות לבדיה....
|
|
