ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 9 בדצמבר, 2019
ע"י Ira Gaydamakin
ע"י Ira Gaydamakin
"אז זאת המשימה שלכם להיום: חברו את הנקודות. האם כולם תיכננו את זה יחד, או שרק אחד מהם משך בחוטים? מי אדון הבובות ומי הבובות?
אתן לכם רמז בתור התחלה: כולם משקרים.
למקומות, היכון, צא"
אחרי שקראתי כמה ביקורות של המבקרים האהובים עליי (ושל הפחות) ידעתי למה לצפות, או יותר נכון, למה לא לצפות. אז לא ציפיתי לעלילה בלתי נשכחת או לתעלומת רצח גאונית בסגנון של הרלן קובן. ואכן, זה לא מה שקיבלתי. מה כן קיבלתי? ארבעה נקודות מבט שונות לחלוטין אחת מהשניה, קצב מאד מהיר של הסיפור ותעלומה מספיק מעניינת ששמרה על אינטריגה וגרמה לי להשתקע בעמודים.
מוזר לי להגיד את זה, אבל הסיפור הרגיש לי די... קליל. וזה מוזר בגלל שאנחנו מדברים פה על רצח. ובכלל, מקמנוס מציינת נושאים מאד כבדים ורגישים בקרב בני הנוער, כמו הלחץ שהורים לפעמים מפעילים על ילדיהם וההשפעות של זה, מחלות נפש, יציאה מהארון, 'סלאט שיימינג' ועוד המון מקרים בסגנון הזה שלא זכו להתייחסות הולמת (או בכלל) בספר הזה. אני חושבת שאחד מהתפקידים החשובים של הספרות לנוער בימינו הוא להעביר מסר כלשהו לאותם בני נוער. אני לא אומרת שאין ב"אחד מאיתנו משקר" מוסרי השכל אך רציתי שבני נוער שחווים חוויות דומות בבית או בתיכון יוכלו לקחת משהו קצת יותר עמוק ומשמעותי מקריאת ספר כזה.
"'היא הנסיכה ואתה הספורטאי,' הוא אומר. הוא מחווה בסנטרו אל ברונווין, ואז אל נייט. 'את הגאונה. ואתה הפושע. כולכם סטריאוטיפים מהלכים מתוך סרט התבגרות.'"
מקמנוס חולה על סטריאוטיפים ומשתמשת בהם בכל הספרים שלה. פה הייתה לה הכוונה לשבור את הסטריאוטיפים האלה והיא נתנה לכל אחד מהפרוטוגוניסטים שלנו סוד שאמור לזעזע אותנו. אך במקום זה, היא הפכה אותם מ'סטריאוטיפים מהלכים' ל'קלישאות מהלכות', ואני לא יודעת מה מהם יותר גרוע. הדמוית די שטוחות ולא שום דבר שלא קראנו כבר אלפי פעמים (כמו שציינתי, קלישאות) אך הן בהחלט היו חביבות ומצאתי את עצמי מעודדת אותן לאורך הסיפור ומייחלת לסוף טוב עבורם.
"זה סוג האדם שאפשר לרצוח ולצאת מזה בשלום: מישהו שכולם רוצים שימות."
תעלומת הרצח אמנם לא הכי מתוחכמת, אך היא בהחלט שמרה על ענייני לאורך כל הספר. רציתי לדעת מי עשה את זה! זה גרם לי לקרוא בתשומת לב יתרה ואף לחזור לפעמים אחורה בשביל לוודא שלא פיספסתי דבר מה חשוב שיעזור לי לפתור את התעלומה. מה שכן, אני חייבת לציין, שבעולם האמיתי המשטרה היא לא עד כדי כך חסרת תועלת, ותיק כזה היה נפתר בפחות מ24 שעות.
"אני רוצה לנשק אותה יותר משאני רוצה לנשום"
לכל חובבי האהבה - יש לנו רומן קטן! הוא לא תופס הרבה מקום בספר. הוא חמוד מאד אך צפוי לחלוטין.
סה"כ זאת הייתה קריאה מהנה, אך לא מסוג הספרים שחוזרים אליהם וגם לא מאלה שנותרים נזכרים במיוחד.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
