“אני אוהב מאוד את ארה"ב. בעברי הרחוק שהיתי בה שנה בשליחות מדינת ישראל והייתה זו שנה מאוד משמעותית בחיי. דברים רבים שעשיתי לאחר מכן נגזרו מאותה תקופה בה הייתי בארה"ב וכנראה שגם כמה דברים שלא עשיתי, גם הם תוצאה של אותה שהות קצרה שם. הרביתי לטייל בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ושנים ארוכות כבר שאני מתעניין בהיסטוריה שלה. את כריכת ספרו של גאון מעטר צילום של מקום המוכר לי היטב: זהו פסל ידוע המוצב באחד”

“מבין הספרים הכי מעניינים שנכתבו על ארצות הברית, לפחות בעיניי כמי שקרא לאחרונה סידרה של ספרים על האומה הגדולה בעולם. הוא מציג אותה כפי שרבים מאיתנו גדלו עליה. אני קורא את הספר הזה ומתנגן אצלי בראש ב-לופ השיר של דיויד בואי, "זאת לא אמריקה". גאון מתחיל את סיפורו בניו יורק אליה הוא חוזר מספר פעמים לאורך הספר. סמלי בעיניי שהדבר הראשון שהוא בוחר לספר זה על יוקר הנסיעה במוניות הצהובות, כי בסידרת הספר”

“פעם, כשהייתי צעירה ותמימה, היתה לי החלטה: אני לא אהיה "אמא-הסעות" כמו שאנחנו בילדותנו הלכנו לגן, לבית הספר, לחוגים, לקיוסק, לחברים, הכל ברגל. כך גם הדור הצעיר יכול. לא? זו היתה החלטה שקל לומר, וגם קל לבצע. לא היה לי רכב ברשותי, ולא היתה שום בעיה. אחר כך עברו מים בירדן, אבל רק קצת כי סכר דגניה חוסם אותם, ורכשתי רכב, והחלטתי נותרה בעינה. קראתי את הספר הזה בשתי פעמים שונות. את מחציתו הראשונה קראתי”

“אני אוהב מאוד את ארה"ב. בעברי הרחוק שהיתי בה שנה בשליחות מדינת ישראל והייתה זו שנה מאוד משמעותית בחיי. דברים רבים שעשיתי לאחר מכן נגזרו מאותה תקופה בה הייתי בארה"ב וכנראה שגם כמה דברים שלא עשיתי, גם הם תוצאה של אותה שהות קצרה שם. הרביתי לטייל בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ושנים ארוכות כבר שאני מתעניין בהיסטוריה שלה. את כריכת ספרו של גאון מעטר צילום של מקום המוכר לי היטב: זהו פסל ידוע המוצב באחד”

“מבין הספרים הכי מעניינים שנכתבו על ארצות הברית, לפחות בעיניי כמי שקרא לאחרונה סידרה של ספרים על האומה הגדולה בעולם. הוא מציג אותה כפי שרבים מאיתנו גדלו עליה. אני קורא את הספר הזה ומתנגן אצלי בראש ב-לופ השיר של דיויד בואי, "זאת לא אמריקה". גאון מתחיל את סיפורו בניו יורק אליה הוא חוזר מספר פעמים לאורך הספר. סמלי בעיניי שהדבר הראשון שהוא בוחר לספר זה על יוקר הנסיעה במוניות הצהובות, כי בסידרת הספר”

“פעם, כשהייתי צעירה ותמימה, היתה לי החלטה: אני לא אהיה "אמא-הסעות" כמו שאנחנו בילדותנו הלכנו לגן, לבית הספר, לחוגים, לקיוסק, לחברים, הכל ברגל. כך גם הדור הצעיר יכול. לא? זו היתה החלטה שקל לומר, וגם קל לבצע. לא היה לי רכב ברשותי, ולא היתה שום בעיה. אחר כך עברו מים בירדן, אבל רק קצת כי סכר דגניה חוסם אותם, ורכשתי רכב, והחלטתי נותרה בעינה. קראתי את הספר הזה בשתי פעמים שונות. את מחציתו הראשונה קראתי”