“פעם, כשהייתי צעירה ותמימה, היתה לי החלטה: אני לא אהיה "אמא-הסעות" כמו שאנחנו בילדותנו הלכנו לגן, לבית הספר, לחוגים, לקיוסק, לחברים, הכל ברגל. כך גם הדור הצעיר יכול. לא? זו היתה החלטה שקל לומר, וגם קל לבצע. לא היה לי רכב ברשותי, ולא היתה שום בעיה. אחר כך עברו מים בירדן, אבל רק קצת כי סכר דגניה חוסם אותם, ורכשתי רכב, והחלטתי נותרה בעינה.
קראתי את הספר הזה בשתי פעמים שונות. את מחציתו הראשונה קראתי”