“יש ספרים שכדאי ואף רצוי לקרוא אותם מכריכה לכריכה. ככה, באבחה אחת. אבל האבסורד הוא שדווקא אלו הספרים שאתה הכי צריך את שאיפת האויר בין לבין. את המנוחה הקצרה בין הפסקאות.
ובמיוחד אחרי פתיחה כמו זו שכבר בתחילת הספר הלמה בי, בלי לעשות הנחות.
"אישה הולכת ברחוב ומדממת תינוק. אני הולכת ומדממת, היא חושבת, וכמה זה לא פייר שהמדממת הזה הוא פועל פעיל בדיוק כמו ההולכת. כאילו שהיא בחרה לדמם את התינוק הזה ה”