ביקורת ספרותית על ימים של חול מאת רעיה ג'קסון זלקינד
ספר מעולה

---

מוריה וידין גדלים יחד בהתנחלות. הם חברים מילדות. שלובים זה בזה בלי הפרד.
כשהם מגיעים לכיתה ד' הוריו של ידין מחליטים לעזוב את היישוב הקטן ונוצר נתק.
הצעירים חוזרים ונפגשים שוב לאחר שהתבגרו מעט, ובסופו של דבר גם מתחתנים. לשניהם יש תחושה חזקה שהם נועדו זה לזה.
הספר היפה של Raaya Jackson Zalkind
מתחיל בהפלה. מוריה מדממת ומאבדת את עוברה, ואף על פי שהיא לכאורה "בסדר" וממשיכה לתפקד כרגיל, עולמה חרב עליה.
תחושת השבר הגדול של מוריה מועצמת בסיפור דרך ה"שיחות" שהיא מנהלת כל הזמן עם תינוקה והנוכחות הכמעט אובססיבית שלו בדמיונה, כילד, כנער ולבסוף אפילו כאיש בוגר.
ידין לא שותף לסערה שמתחוללת בנפשה של מוריה, מפני שהיא לא מספרת לו על ההפלה. ומוריה מצדה תמהה לא פעם על העיוורון שלו. איך זה שהוא לא רואה מה עובר עליה?
עניין ההפלה מתברר לידין כשהם הולכים יחד לביקורת אצל הרופא, שלושה שבועות לאחר ההפלה.
ידין הנסער עוזב את מוריה בכעס ועלבון והולך להתבודד במדבר.
הוא נעדר מהבית כמה ימים, ולשניהם זה זמן של חשבון נפש.
באמצעות נקודת השבר הזו מעלה המספרת שאלות חשובות של קשר, חברות ובדידות.
האם מוריה וידין באמת "נועדו זה לזה"?
למה מוריה מסתגרת בכאבה ולא יכולה להתאבל על התינוק האבוד עם בעלה?
מה תפקידו של התינוק הזה בחייהם?
האם הקרבה היתרה ביניהם לא יצרה דווקא צורך להתרחק זה מזה ברגעים של כאב גדול?
ולבסוף, האם אנחנו מכירים באמת את האנשים הקרובים אלינו ביותר?
ספר רגיש וחכם.

» ביקורות נוספות של רינה
» ביקורות נוספות על ימים של חול