ביקורת ספרותית על ימים של חול מאת רעיה ג'קסון זלקינד
ספר מעולה

---

יש ספרים שכדאי ואף רצוי לקרוא אותם מכריכה לכריכה. ככה, באבחה אחת. אבל האבסורד הוא שדווקא אלו הספרים שאתה הכי צריך את שאיפת האויר בין לבין. את המנוחה הקצרה בין הפסקאות.

ובמיוחד אחרי פתיחה כמו זו שכבר בתחילת הספר הלמה בי, בלי לעשות הנחות.

"אישה הולכת ברחוב ומדממת תינוק. אני הולכת ומדממת, היא חושבת, וכמה זה לא פייר שהמדממת הזה הוא פועל פעיל בדיוק כמו ההולכת. כאילו שהיא בחרה לדמם את התינוק הזה החוצה ממנה, כאילו הפועל מאשים אותה, את מדממת אישה! למה דיממת את התינוק הזה?"

כבר במילות הפתיחה החזקות והמטלטלות האלה-נתפסתי.

מוריה וידין נולדו בהפרש של שבוע. הם גדלו יחד בהתנחלות קטנה, היו החברים הכי טובים מאז הינקות. כשהוא התקשה בכתיבה, היא נתנה לכל אות סימן היכר, להקל עליו את כתיבת האותיות. כשהיא- כרגיל- איחרה להסעה של האוטובוס הצהוב שהיה מסיע אותם לבית הספר, הוא היה משתהה בכוונה ומתמהמה בפתח האוטובוס עד שהיתה מגיעה, ואז היו עולים יחד. תמיד הם היו שם אחד בשביל השניה.

עד שיום אחד, כשהיו בכיתה ד' משפחתו של ידין עזבה את ההתנחלות.

אבל כשמשהו נועד לקרות, הוא יקרה. יעברו שנים, שניהם כבר לא ילדים, והם ייפגשו שוב, עדיין אוהבים, אבל הפעם גם מאוהבים. אלו מוריה וידין של אז, אבל היום הם גם גבר ואישה והסיפור שלהם מקבל עוד רובד.

ובאותו יום כשמוריה הולכת ברחוב ומדממת, ומאבדת את העובר, מיגל הם מכנים אותו, לא מצליחה מוריה להביא את עצמה לספר לידין את האמת, וככה היא נשארת עם הסוד הזה, בכל זאת היא נושאת משהו בתוכה, וכל עוד היא לא מוציאה אותו, יש לו איזו אחיזה בה.

מוריה ממשיכה לשחק ברעיון שמיגל חי, וגדל מול עיניה. היא מדמיינת שיחות אתו, מדמיינת את מראהו. כמו הפונטים המשתנים, ואפשרויות המשחק והעיצוב המשמשים אותה במקצועה כמעצבת גרפית, כך גם מיגל פושט ולובש צורה וגיל, וממשיך להיות נוכח בתוך ליבה, גם אם מזמן יצא מתוך גופה.
זלקינד כותבת על עולם הקודש ועולם החול, מפרידה בין השניים, וזה השם שנתנה לספר ביכורים הרגיש והמרגש הזה. "ימים של חול", ללא הקודש, שאומנם נותר בחוץ, אך שזור בספר לכל אורכו.

בכתיבה יפה היא מחברת את כל העולמות בנושא ושפה המשותפים לכל אחד מאיתנו: אובדן וכאב, כשאלו לא מבדילים בין קודש לחול. הם פוקדים את אלו, כמו גם את אלו.

המשפחתיות, על כל צורותיה מקבלת תפקיד ראשי בסיפור. משפחתיות מלאה וחמה, משפחתיות שהיתה שלמה והתפרקה, משפחתיות נעדרת, וגם כזו שלא נועדה לקרות.

ממליצה גם לכם.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על ימים של חול