“כמה פעמים אמרת לעצמך - מספיק עם החיים האלה, נמאס לי מרוץ העכברים הזה, אני רוצה לחיות חיים פשוטים, כמו שחיו פעם, בלי כל הרעש והרכישות של החיים המודרניים? כמה פעמים ראית בדמיונך איזה "בית קטן בערבה" ואמרת שם, שם בדיוק אני רוצה לחיות? על הפנטזיה הזו כתבה סופי קינסלה - שהיא בעצם עיתונאית כלכלית בשם מדליין וויקהם - את הספר הזה. הספר כתוב היטב וקולח, משתמש בהומור אמיתי לא מאולץ, ומציב מול הקורא(ת) ש”

“יש לי כמה סימניות בדפדפן שמזכירות לי את הסקירות שהייתי צריכה לעשות ועוד לא ממש הצלחתי בגלל שטף החיים וריבוי המשימות ועוד סיבות שונות שחלקן מוצדקות וחלקן רק אומרות שאני אולי קצת עצלנית ויותר נוח לי לגלול ברשתות החברתיות ולא להתרכז במשימה שדורשת כתיבה. קחו למשל את היום. בבוקר הלכתי עם הבת שלי למדידה של שמלת הכלה שלה, בעוד היא מודדת ונמדדת מכל הכיוונים והזוויות הלכתי למוסך, כדי להכין את הרכב שלי ל”

“# יש בדיחה כזאת – שכחתי מאיפה – האומרת "אתה צריך להתחיל הכי חזק שלך ושם להגביר לאט לאט..." וזה מה שמנסה קינסלה לעשות בספר הזה. ומהרגע שהיא מנסה להגביר – המאמץ כמובן ניכר. מה שהתחיל כסיפור חמוד, משעשע ואפילו אמין, מגיר זיעה ככל שהוא מתקדם והופך את השעשוע למאמץ. אני מתקשה למצוא ספרים שיצחיקו אותי. אני מחפשת אותם בנרות, אך רוב הספרים המבטיחים צחוק בריא מאכזבים אותי במידה זו או אחרת. צעירה אנגל”

“סופי קינסלה היא הסופרת היחידה שיכולה לגרום לי לצחוק בקול בספרים שלה. יש לה יכולת ומתנה נדירה! היא מצחיקה בדברים קטנים, לא צפויים, ומיטיבה כל כך לתאר את הסיטואציה שהספר שלה באופן מיידי משפרים את מצב הרוח. הגיבורה- אמה- טסה לטיסת עבודה קצרה (וראשונה) ויש לה פחד טיסות. ברגע מפחיד במיוחד שבו המטוס מיטלטל היא מגלה את כל סודותיה לגבר שיושב לצידה. לאחר הטיסה כל אחד פונה לדרכו, ואמה חוזרת לעבודה בתאגי”

“כמה פעמים אמרת לעצמך - מספיק עם החיים האלה, נמאס לי מרוץ העכברים הזה, אני רוצה לחיות חיים פשוטים, כמו שחיו פעם, בלי כל הרעש והרכישות של החיים המודרניים? כמה פעמים ראית בדמיונך איזה "בית קטן בערבה" ואמרת שם, שם בדיוק אני רוצה לחיות? על הפנטזיה הזו כתבה סופי קינסלה - שהיא בעצם עיתונאית כלכלית בשם מדליין וויקהם - את הספר הזה. הספר כתוב היטב וקולח, משתמש בהומור אמיתי לא מאולץ, ומציב מול הקורא(ת) ש”

“יש לי כמה סימניות בדפדפן שמזכירות לי את הסקירות שהייתי צריכה לעשות ועוד לא ממש הצלחתי בגלל שטף החיים וריבוי המשימות ועוד סיבות שונות שחלקן מוצדקות וחלקן רק אומרות שאני אולי קצת עצלנית ויותר נוח לי לגלול ברשתות החברתיות ולא להתרכז במשימה שדורשת כתיבה. קחו למשל את היום. בבוקר הלכתי עם הבת שלי למדידה של שמלת הכלה שלה, בעוד היא מודדת ונמדדת מכל הכיוונים והזוויות הלכתי למוסך, כדי להכין את הרכב שלי ל”

“# יש בדיחה כזאת – שכחתי מאיפה – האומרת "אתה צריך להתחיל הכי חזק שלך ושם להגביר לאט לאט..." וזה מה שמנסה קינסלה לעשות בספר הזה. ומהרגע שהיא מנסה להגביר – המאמץ כמובן ניכר. מה שהתחיל כסיפור חמוד, משעשע ואפילו אמין, מגיר זיעה ככל שהוא מתקדם והופך את השעשוע למאמץ. אני מתקשה למצוא ספרים שיצחיקו אותי. אני מחפשת אותם בנרות, אך רוב הספרים המבטיחים צחוק בריא מאכזבים אותי במידה זו או אחרת. צעירה אנגל”

“סופי קינסלה היא הסופרת היחידה שיכולה לגרום לי לצחוק בקול בספרים שלה. יש לה יכולת ומתנה נדירה! היא מצחיקה בדברים קטנים, לא צפויים, ומיטיבה כל כך לתאר את הסיטואציה שהספר שלה באופן מיידי משפרים את מצב הרוח. הגיבורה- אמה- טסה לטיסת עבודה קצרה (וראשונה) ויש לה פחד טיסות. ברגע מפחיד במיוחד שבו המטוס מיטלטל היא מגלה את כל סודותיה לגבר שיושב לצידה. לאחר הטיסה כל אחד פונה לדרכו, ואמה חוזרת לעבודה בתאגי”