חמש שנים הקדיש מחבר הספר הפתרון הביולוגי לניתוח התהליך ההיסטורי שגרם לכך שכל מערכת הפיצויים האישיים לניצולי השואה בגרמניה ובישראל עוותה מן היסוד והייתה לשערורייה היסטורית. שלושה גורמים עיקריים אחראים לעיוות: הגורם הראשון הוא גרמניה, שראשיה ראו במתן הפיצויים אמצעי לקבלת "הכשר יהודי" לשובה אל משפחת העמים. חוק הפיצויים הגרמני הוציא, משיקולים פוליטיים, את הקבוצות העיקריות של ניצולי השואה מכלל זכאות לפיצויים. אחד הממצאים המרכזיים של טייטלבאום, מחבר הספר, מתייחס ליצירת קשר מלאכותי (פיקציה משפטית) בין הפיצוי לקורבנות המלחמה הגרמניים, לרבות פושעים נאציים ושאריהם, לבין פיצוי לנרדפי המשטר הנאצי, לרבות הקורבנות היהודיים. הגורם השני הוא ממשלות ישראל, שגילו אדישות לזכויותיהם של ניצולי השואה. מתחילת המגעים הישירים עם גרמניה המערבית דור הסכם השילומים ב-1952, ובמשך עשרות שנים אחר כך, דאגו נציגי ישראל אך ורק לאינטרסים של המדינה, והתעלמו כליל מניצולי השואה כפרטים. כך קופחו ניצולי השואה במדינתם. הגורם השלישי הינו ועידת התביעות ששימשה כנציג היהודי מול נציגי גרמניה ואוסטריה בכל הכרוך לפיצויים האישיים ולניצולי השואה. גוף זה, שלניצולים לא היה בו שום חלק, ניהל במשך כ-50 שנה משא ומתן על הסדרי פיצויים שונים, שנערמו טלאי על גבי טלאי תוך התפשרות בשאלות עקרוניות שגרמו לניצולי השואה נזק בל ישוער. ראול טייטלבאום, יליד 1931, ניצול מחנה הריכוז ברגן בלזן. עלה לארץ ב-1949. במשך קרוב ל-40 שנה שימש כעיתונאי, כתב ופרשן כלכלי וכתב פוליטי בעיתון ידיעות אחרונות. בתפקידו האחרון שימש כשליח העיתון בגרמניה. פרסם מאות מאמרים ומסות בארץברך לעלם כלכליים, חברתיים והיסטוריים. בשנת 2000 הוציא לאור יחד עם משה זנבר את הספר זהב השואה - נתיבות הביזה הנאצית מן הקורבנות לשוויץ. טייטלבאום ליווה את הקמת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, והיה מיוזמיר רוייקט "תרומה צולי השואה להקמתה של ישראל והתפתחותה. תמונת השער: פרט מתוך "שלכת" של מנשה קדישמן...

ספר זה משתלב במגמה החדשה של המחקר ההיסטורי: ההשלכות הכלכליות ועל שואת העת היהודי באירופה. *כ - 800 טון זהב בזזו הנאצים כדי לממן את מאמץ המלחמה של היטלר. מזה כ - 290 טון נשדדו מאנשים פרטיים - "זהב הקורבנות והנרדפים". אחרי המלתמה לא קיבלו הנירדפים בחזרה ולו גרם אחד של זהב שנשדד. *שוויץ הנייטרלית שימשה "מכבסה" עיקרית ל"הלבנת" הזהב השדוד. ראשי שוויץ והבנק המרכזי שלה ידעו היטב מה מקורו של הזהב הזה, אך עשו מאמץ שיטתי כדי לטשטש את עקבות הזהב והאוצרות השדודים שהגיעו ממרתפי הרייכסבנק הנאצי. * פרק מיוחד בספה מוקדש לפרשה פחות ידועה של הנפקה חסרת תקדים של מטבעות זהב חדשות - ורנלי, ומכירתם לציבור הרחב, במטרה לצמצם את מלאי הזהב העצום שהצטבר בשוויץ בתקופת המלחמה. *הספר מכיל גם תיאור של מספר פרשיות מרתקות: כיצד הובטחו חיי רווחה לפילגשו של הימלר אחרי המלחמה, וכן השימוש שעשו אנשי ה - ס.ס. בזהב שנעקר מפיות הקורבנות לצורך הטיפול בשיניהם הם. *המחברים קובעים, שהתשלום לו התחייבו הבנקים המסחריים הגדולים של שוויץ במסגרת "הסדר ברוקלין" )1998(, מתעלם לחלוטין מחלקם הפעיל של הבנק המרכזי של שוויץ ושל ממשלתה בסחר הזהב השדוד בידי גרמניה....

למן הימים הראשונים השתתפו יהודי יוגוסלוויה במלחמה הקשה והאכזרית נגד הכובש הנאצי ועוזריו המקומיים. הם התגייסו לשורות הפרטיזנים ורבים מהם הגיעו לתפקידים צבאיים ופוליטיים בכירים, רשמו פרקים מפוארים של גבורה אישית ושל הקרבה בלחימה למען עצמאות ארצם ונודעו בתור גיבורי מלחמה לאומיים כ-15% אחוזים מכלל אוכלוסיית יהודי יוגוסלוויה הבוגרים השתתפו בלחימה, השיעור הגבוה ביותר של היהודים שהשתתפו במלחמה נגד גרמניה הנאצית. הספר אחד מכל שמונה הוא פרי מחקר המבוסס על תיעוד נרחב מן התקופה, והוא מביא פרטים רבים על השתתפותם של היהודים אזרחי יוגוסלוויה בפעילות המחתרתית ובלחימה בתנועת הפרטיזנים בארץ זו בשנות מלחמת העולם השנייה. לפעילות זו נודע תפקיד מכריע לא רק בלחימה בפועל אלא גם בעיצובה הפוליטי של מדינת יוגוסלוויה בשנים שלאחר המלחמה. הספר שופך אור על נושא חשוב זה שעד עתה לא הוקדש לו מקום ראוי במחקר בארץ ובעולם, ומוסיף פרק נכבד לחקר תולדות יהודי יוגוסלוויה בשואה. ראול טייטלבאום, מחבר הספר, רואה בו גם מילוי חובת כבוד אישית בתור מי שגויס למאמץ הלחימה הפרטיזנית בהיותו נער צעיר. הספר מיועד לקהל הרחב, וכל המתעניינים בתולדות השואה וההתנגדות המזוינת ימצאו בו עניין רב. ראול טייטלבאום, עיתונאי וחוקר, נולד ב-1931 בפְריזרְֶן שבדרום קוסובו. בהיותו בן אחת−עשרה הצטרף עם הוריו לשורות הפרטיזנים היוגוסלווים שפעלו באלבניה. בני המשפחה נתפסו בידי הגרמנים והובאו למחנה ברגן−בלזן. ראול טייטלבאום עלה עם אמו לישראל ב-1949. הוא פרסם מאות מאמרים, תחקירים ומסות בנושאים כלכליים, חברתיים, פוליטיים והיסטוריים, הקשורים לחברה בישראל. הוא מלווה את מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל מאז הקמתו והיה מיוזמי הפרויקט "תרומת ניצולי השואה להקמתה של ישראל והתפתחותה". עסק במשך 40 שנה ככתב כלכלי, ופרשן בכנסת ב"קול העם" וכ- 30 שנה בעיתון "ידיעות אחרונות" כשבתפקידו האחרון שימש ככתב העיתון בגרמניה. בתקופה זו עשה ראיונות היסטוריים עם בנו של אדולף אייכמן ועם מזכירתו האישית של היטלר. אחרי יציאתו לפנסיה המשיך וכתב טורי דעות בעיתון גלובס. ראול משמש נציג מרכז הארגונים ביד ושם ופעיל במוסד זה. מספריו: הפתרון הביולוגי: שערוריית הפיצויים האישיים לניצולי שואה (הקיבוץ המאוחד, 2008), זהב השואה (בשיתוף עם משה זנבר) (מורשת, 2000) ועוד. ראול טייטלבאום חי במרכז ירושלים כ- 60 שנה ביחד עם אשתו עליזה טיילבאום, ביוכימאית וחוקרת סכרת בעברה ופסלת היום, אב ל-2 בנות וסב גאה ל 4 נכדים. שתיים מנכדותיו משרתות כיום בצבא. ...

ראול טייטלבאום נמנה עם הפרשנים הכלכליים החשובים בישראל. כלי התקשורת המובילים, "ידיעות אחרונות", "קול ישראל" ו"גלובס", פרסמו את טוריו במהלך עשרות השנים האחרונות. אולם בכל אותה עת מאמריו של טייטלבאום פורסמו תחת שם העט "ישראל תומר"; רק מעטים ידעו כי תומר, העיתונאי הכלכלי, הוא בעצם ראול טייטלבאום,- אחד מראשי השמאל בישראל ודוברו של משה סנה. ולא זו בלבד, אלא שהוא היה גם אחד מעורכיו של "קול העם", ביטאון מק”י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית. מלבד כל אלה, טייטלבאום הוא ניצול שואה, קצין צה"ל וגם חתנו של חזן בית הכנסת "ישורון" בירושלים. איך כל זה מסתדר? הסתירות הללו הן אלו שעושות את ספרו, כן, היה רע לתפארת, למרתק. טייטלבאום כתב את האוטוביוגרפיה הסוחפת שלו באומץ, בכישרון וברגישות. האירועים המתוארים בספרו הנם עדות חשובה למה שאירע מאחורי הקלעים של השמאל ושל העיתונות בישראל. במשך כל חייו ניסה להשפיע טייטלבאום, ההומניסט ואיש השמאל, על החברה הישראלית. הספר המרתק, שבו נפרשים חייו הסוערים, הנו ספר חובה לכל מי שרוצה לדעת כיצד ומדוע הגענו עד הלום...