אוקיי, זה הולך לכאוב, אבל זה מלווה בהרבה צחוק, וכשכל זה מגיע עם המלצה של רופא( טוב, לא צריך להיות קטנוניים. רופא לשעבר, בסדר!) מה, לא תיקחו?
<mark>אדם קיי</mark>, אשר צלח את לימודי הרפואה, ובמשך שש שנים גם עסק במקצוע, החליט יום אחד שמספיק ודי. קאט. המסך יורד על הפרק הזה בחייו. הספר הזה הוא אסופת יומניו האישיים אותם כתב בתקופת ההתמחות שלו. הקטעים קצרים, מכניסים את הקורא לאווירת בית החולים על כל המשתמע מכך.

עד היום לא ברור לי איך אין במשפחה שלנו רופא. אנחנו מסוג האנשים שבוחנים לעומק כל תסמין אפשרי, שהשיחה המועדפת עליו בארוחות משפחתיות היא "חולה - גוסס - מת", שמאוד נעים לנו לחפור בתופעות האפשריות של כל מחלה אפשרית, ושזה ממש, אבל ממש, לא מגעיל אותנו לעסוק בהפרשות גוף אם הן אינדיקציה לפעולה תקינה או לא תקינה של הגוף. ספר התזונה החביב בבית ההורים שלי מתחיל בפרק שמנתח סוגים שונים של קקי, ואף אחד לא חושב ש

דבר ראשון והכי חשוב - הסר הזה מבטיח ומצליח - להצחיק!
עכשיו לספר עצמו שהוא כתוב כיומנו של מתמחה, שבו אנקדוטות מהקורות אותו בבית החולים, והכל מתוארך כך שמתקבל סיפור אמין מאוד על אף הסיטואציות הקיצוניות, לעיתים. כי אין טעם לכתוב על סיטואציות שגרתיות.
<mark>אדם קיי</mark> למד רפואה בבריטניה ועבד במערכת הבריאות הבריטית כעשר שנים עד שהיה רופא גניקולוג מומחה. יומנו פותח לנו צוהר לחיי המתמחה, לדרישות המערכת ממנו ולד

סיפורו של ד"ר <mark>אדם קיי</mark> מתקופתו כרופא מתמחה במחלקת יולדות בבריטניה.
הספר כתוב בצורת יומן, עם הרבה הומור עצמי והומור גם על חשבון המטופלות.
הספר מאפשר הצצה נדירה לנעשה בבתי חולים (אני מניחה שבארץ המצב אף חמור יותר..),
שעות העבודה הרבות של הרופאים המתמחים, טעויות והחלטות שגויות שמתקבלות עקב כך
וסודות מחדרי ניתוח, שלעולם לא נדע בתור מטופלים...
הספר מצחיק אך גם מפתיע ומשאיר את הקורא נדהם.
הספר מתח

ספר נהדר!!! צחקתי בקול ((:
ב-2010, אחרי שש שנות לימוד ושש שנים נוספות במחלקות בתי החולים, התפטר <mark>אדם קיי</mark> מעבודתו כרופא מתמחה במיילדות וגניקולוגיה
או "תותות וזעטוטות", כפי שהוא מכנה את המחלקה הזו,והפך לסטנדפיסט.
ההורים שלו עדיין לא סלחו לו...
אפשר להבין אותם לאור העובדה, שקיי גדל בבית יהודי ולאבא רופא!!!
הספר מתחיל בהחלטתו להתפטר, בחתימת הפרק הזה בחייו, בגריסת כל המסמכים הרפואיים שלו, למעט הי

כמו הספר הקודם של <mark>אדם קיי</mark>, רק שכאן אוסף הסיפורים הוא מתקופת החגים האמריקאית (כריסמס, ערב השנה החדשה..)
הדעות לגבי הספר הראשון של קיי היו חלוקות, מאמינה שגם בספר הנוכחי הדעות יהיו חלוקות.. אך סביר להניח שמי שיקרא הוא מחובבי הראשון.
למען האמת, נהנתי מהראשון ונהנתי גם מהשני, אם כי הוא מעט פחות מוצלח לדעתי, אולי בגלל האורך (קצר משמעותית) או אולי בגלל שפה יש אפילו פחות רצף.
למרות הכל, סיימתי אותו תו

ספר עוצמתי, מצחיק ומטלטל סימולטנית
בספר הנ"ל, המחבר "ד"ר <mark>אדם</mark>", שהוא בעצמו רופא, מספר על עבודתו בבית החולים ועל החוויות השונות והמגוונות שחווה.
הוא מתאר את הקושי ואת האתגר להתמודד עם מקרים סבוכים בנוגע למטופלים ומשפחותיהם , לרבות, קבלת החלטות הרות גורל ומשמעותיות לגבי חייו ומחלתו של אותו מטופל לדידו, קיים הבדל עצום בין החומר התיאורטי לבין הטיפול במטופל בזמן אמת.
זאת ועוד, הוא נתקל בלא מעט דילמו

קניתי את הספר ותיכננתי לקרוא אותו אחרי שאסיים 3 ספרים שקראתי ברצף שעסקו במלחמת העולם השנייה ובשואה.
רציתי לקרוא משהו קליל וזורם ואכן הספר מאוד קריא, פרקים קצרים, קל להבנה וזורם.

בספר אנו בעצם מתוודעים ליומנו של רופא מתמחה בבית חולים- משמרת אחר משמרת(אף שלעתים עוברים ימים רבים בפועל בין פרק לפרק), אנו למדים על מסלול המתמחים באנגליה כשבספר הנ"ל המתמחה שלנו מתמחה בגיניקולוגיה אז אנחנו מתוודעים נו

כנראה שלספר הזה היה פירסומאי טוב מאד, אחרת לא הייתי מבין איך הוא מדורג בין הספרים המבוקשים ביותר.
נתחיל מהתחלה. רופא שמחליט לעזוב את מקצוע הרפואה מכל הסיבות הטובות: שכר נמוך שעות עבודה בלתי מתקבלות על הדעת ועוד ועוד...
משמיד את כל הדפים שהיו בדירתו מאז לימודיו בבית הספר לרפואה. כל זה פרט ליומן אותו כתב במשך כל שנותיו כרופא.
על היומן הוא חס ולא רק זאת אלה מחליט ליצור ממנו ספר.
הבטיחו לקוראים שז