יגאל ורדי

יגאל ורדי

סופר

יגאל ורדי (נולד ב-5 במאי 1953) יגאל ורדי, בוגר לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב. עוסק בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית, באמנות הציור ובכתיבת ספרים הגותיים. עד כה פרסם עשרה ספרים, בהוצאת ידיעות ספרים: מימזיס: הפסיכולוגיה של הציור המודרני (1996); חוכמת הנפש לרפא את עצמה: אישיות ופסיכופתולוגיה (1998); כתב היד כראי הנפש: גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות (2000); סקיצה: הוראת הציור, חניכת האמן (2004); סוד המזל בניהול: מדריך לפיתוח מנהלים (2005); ויווה פיקאסו: פרשנות אסתטית ליצירתו (2007); הפילוסופיה של השיגעון: המדריך הפילוסופי לחיים (2009); האישיות הקולאז’ית: תורת אישיות סינרגטית (2013); מטמורפוזה: ציורים לאורך הדרך (2014); התולעת והדרקון: הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי (2015).
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (48):
פסיכולוגיה, פילוסופיה וסוציולוגיה, מדפתרפיה, ספרים שמחכים לי על המדף, התפתחות אישית | רוח ונפש | מודעות ואיזוטריה , ספרי עיון, לבדוק, פסיכולוגיה, בריאות וחולי, רשימת קריאה, פסיכולוגיה | סוציולוגיה | פסיכואנאליזה | תרפיה ושיטות טיפול אלטרנטיביות, ART, create, ארכוש בעתיד, אומנות, עסקים, כלכלה, ניהול, שיווק, יזמות, מנהיגות ומחשבים למכירה, עסקים וכלכלה, ניהול ושיווק, ועזרה עצמית למכירה, ה.ס. 2425 2210- 5697, עידן חדש למכירה, גרפולוגיה, עוד ...
1.
הספר הפילוסופיה של השיגעון: המדריך הפילוסופי לחיים מציג תיאוריה חדשה על אודות פסיכותרפיה פסיכו-פילוסופית. מטרת הייעוץ הפילוסופי היא לגבש משמעות לחיים ולבחון את הערכים המשפיעים על קבלת ההחלטות של האדם במסגרת הגשמתו העצמית. כל אלה כרוכים בנטייתו הטבעית של האדם לבצע תחזיות לעתידו. תחזיות אלו מבוססות על תיאוריות פילוסופיות שהאדם פועל על פיהן שלא במודע. מחובתנו לחשוף את הטקסט החבוי הזה כדי שנוכל לדון בו באופן רציונלי וביקורתי, ולהציג חלופות של טקסטים פילוסופיים אחרים, אשר יעשירו את שדה התודעה של האדם ויסייעו לו בבחירותיו בחיי היום-יום. מטרת הפסיכותרפיה הפילוסופית היא לעזור לאדם לשקם את האוטונומיה שלו באמצעות בנייה של פרספקטיבות שונות על החיים ואגב ניסיון להשתחרר מן הקיבעונות הפסיכולוגיים שמאפיינים אותו. ואכן, האדם ניחן ביכולת ליצור בכל רגע ורגע תיאוריות פילוסופיות המקנות לו כיוון בהתנהגותו ובבחירותיו במהלך חייו. יכולת זו מתאפשרת בזכות האינטליגנציה הפילוסופית שלו, המצליחה לבצע סינתזה בין שלוש אינטליגנציות אחרות: האנליטית, הרגשית והרוחנית. לכן אפשר לכנות את האדם הומו פילוסופיקוס. ספר זה נועד לכל אדם שמעוניין ומסוקרן לתהות על עצמו ועל חייו. אין צורך ברקע פילוסופי או פסיכולוגי מקצועי. כמו כן, ספר זה מיועד גם לאנשי מקצוע ויועצים למיניהם בתחום הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית, אשר מעוניינים להרחיב את נקודת המבט המקצועית שלהם בראייה פסיכו-פילוסופית בהבנת נפש האדם. "ספר נפלא זה מציע שילוב מנצח בין תובנות פסיכולוגיות קוגניטיביות לבין משמעויות פילוסופיות, שהזיקה ביניהן מתווה דרך מרשימה וחדשנית לפסיכולוג הפסיכותרפיסט ולפילוסוף, באמצעות ראייה עמוקה חדשה ומשחררת של ורדי. ברצוני לברך את יגאל ורדי על העונג הרוחני שספרו זה הסב לי ועל האופוריה האינטלקטואלית שהקריאה בו גרמה לי". - פרופ' שלמה גיורא שוהם....

2.
מימזיס - הפסיכולוגיה של הציור המודני מציג תאוריה חדשנית, המנתחת את סגנונות הציור המודרני, בהתבסס על עקרונות הפסיכולוגיה. מימזיס הינו ספר רב-תחומי המקנה כלים להבנת הציור המודרני, החל באיפרסיוניזם וכלה בפוסט-מודרניזם. המחבר, יגאל ורדי, חקר את שפת הציור למעלה מ- 10 שנים. על-פי הנחת היסוד שלו, ציירים אינם מציירים את אשר הם רואים, אלא את הידוע להם אודות העולם הפנימי החבוי, האישיות ותפיסת העולם, הם שבאים לכלל ביטוי. לכן, כדי להבין את שפת הציור - כדי לפצח את הקוד האסתטי - עלינו להבין את תמונת העולם הפסיכולוגית והפילוסופית המשתקפת מבעד לכל סגנון וסגנון. "מעשה האמנות מונע מתוך רגש עז לשקף את מיכלול החיים, האדם והטבע: לייצג את האדם במצבו הקיומי, על תקוותיו ומצוקותיו, למול חייו ומותו: כל סגנון הוא אמירה תיאולוגית. מעשה האמנות הוא נסיון להתקרב, לגעת ולחקות את אותה מציאות חידתית המתהווה רק כאשר יוצרים אותה מחדש. מעשה האמנות הוא אקט של חיזור. זהו מעשה אהבה."...

3.
כתב-היד כראי הנפש מציג תיאוריה חדשנית לאבחון נפש האדם כפי שהיא משתקפת בכתב - ידו. הספר מציג את יישומי הגרפולוגיה בתחומים שונים, כמו הכוונה מקצועית, מנהיגות, חשיבה ויצירתיות, מחלות נפש ופסיכופתולוגיה, סטייה חברתית וקרימינולוגיה, חינוך ופרשנות החתימה. כמו-כן, כולל הספר פרשנות פסיכודינמית מקיפה ליותר מ- 200 כתבי-יד בעברית ובלועזית. כתב-היד כראי הנפש נועד לסייע לכל מי שמגלה עניין ביסודות הגרפולוגיה, אך גם לגרפולוגים מקצועיים, שעשויים לגלות בספר ממצאים חדשים משדה האבחון הגרפולוגי. ...

4.
הספר סקיצה בא להציג כלי הוראה חדשים בתחום הציור ולאפשר לתלמידים, למורים וליוצרים להחיות מסורת שאבדה, בשילוב עם חידושים עכשוויים בציור ובפילוסופיה של האמנות. הגישה המנחה את הכותב היא גישה רב-סגנונית המאפשרת פיתוח מיומנות רחבה בציור. התלמיד לומד להתבונן באותה מציאות באופנים חלופיים, ובמקביל "לחשוב סגנון" בהקשר של תקופה היסטורית. מבחינה מתודית הלימוד הוא ספירלי ומאפשר העמקה חוזרת ונשנית באותם הנושאים; למידה מהירה ותכליתית אך גם ממושכת, ככל שהלומד מעוניין להעמיק בה. מטרת הספר לצייד את התלמיד בכלים שיסייעו בידו לפתח את עצמאותו כצייר חשוב, הבוחר את דרכו בהתייחס לנטייתו, למזגו, לדעותיו, לתקופתו, לקהל צופיו, למבקריו ולמוריו. האמן מושפע מסביבתו, אך בו-בזמן עליו להביט פנימה כדי לבחור וליצור את יצירתו האישית. הספר נועד לתלמידי ציור, נערים כמבוגרים, למורים לציור וגם לציירים מקצועיים. ...

5.
הנכס החשוב ביותר של האדם הוא התחושה שהוא אדון לגורלו. הפגיעה באוטונומיה הנפשית של האדם, עלולה להביא להתפרצות של הפרעות נפשיות ובמקביל - לנסיון לאזן את האישיות. הדבר נעשה בדרכים שונות: דרך השגעון עצמו - יצירת סימפטומים חדשים שנועדו לאזן סימפטומים אחרים: שבירת קודים מוסריים בהתנהגות אנטי-חברתית: הפיכת המצוקה הנפשית למצוקה גופנית - חולי פסיכוסומטי. הספר חוכמת הנפש לרפא את עצמה מציג את הויכוח הנוקב על שיטות האבחון הפסיכולוגי. תוך נסיון לגבש גישה שונה בסיווג מחלות הנפש, ומציג עקרונות לטיפול פסיכולוגי - הוליסטי המבוסס על חוכמת הנפש לרפא את עצמה. ...

6.
הספר ויווה פיקאסו: פרשנות אסתטית ליצירתו מציג תפישה חדשנית ופרשנות חלופית להבנת הקוד האסתטי ביצירתו של פבלו פיקאסו. בגאונותו האיץ פיקאסו את תהליך פריעת הצורה שמאפיין את האמנות המודרנית ואף הוסיף לו מימדים חדשניים. תכלית יצירתו של פיקאסו היתה לצייר כמו ילד. בהדרגה פרע את הצורה מן הריאליזם ועד לציור הילדי הסכמטי, ובתהליך הזה חשף ישויות צורניות חדשות בשפת הציור. את מכלול סגנונותיו אפשר לסווג במסגרתן של שלוש תמונות עולם עיקריות: ריאליזם אאוקלידי, קוביזם היטלי וסוריאליזם טופולוגי. תמונות העולם הללו, ובעיקר הטופולוגית, הן המפתח להבנת סוד העיוות הצורני ביצירתו. במגוון סגנונותיו היה פיקאסו לא רק מבשר הפוסט-מודרניזם אלא אף חלוץ השאיפה אל מעבר לפוסט-מודרניזם, בניסיונו למצוא סגנון שיאחד את שלוש תמונות העולם. סוד היצירה של פיקאסו מושתת על חיבור בין קטבים מנוגדים באישיותו, בין ביטחון קיומי מופגן לבין חיל ורעדה מן הכיליון והמוות; בין הדיוניסי לבין האפולוני, כפי שמייצג ציור המינוטאור, המחבר בין החיה לאדם. המיזוג בין הקטבים הקנה לפיקאסו את המתח האקספרימנטלי, שלא הרפה ממנו כל חייו, בחקר המטמורפוזה הצורנית בציור המודרני....

7.
סוד המזל בניהול, מדריך לפיתוח מנהלים במהותו הוא ספר העוסק בפיתוח עצמי, והוא רלוונטי לכל אדם המנהל קודם כל את חייו הפרטיים. כמו כן הוא נועד למנהלים מתחילים הנדרשים לטפח תובנות פסיכולוגיות בשדה הניהול, אך גם למנהלים ותיקים שעורכים בדק בית ומעוניניים לבחון את עשייתם מזווית חדשה ורעננה. ספר זה עוסק ברזי המזל וההצלחה בניהול. אין הכוונה למזל חיצוני תלוי גורל, אלא לאותו מזל שהוא כחומר ביד היוצר ובו יש להשקיע על-ידי פיתוח היכולות הניהוליות. על המנהל לרכוש שלוש מיומנויות יסוד: יוזמה וחזון, יכולת תכנון ביקורתית ודקדקנית של היוזמה הראשונית ומנהיגות מגשימה. הניהול הוא תהליך מורכב המחייב שילוב של שיטתיות והתמודדות על אי-ודאות המחייבת יצירתיות. הניהול הוא תהליך החושף את המנהל לעבודה מאומצת ועמוסה בחרדות. עליו ללמוד ליהנות מעשייתו. פיתוח מנהלים הוא הערובה לכך. ...

8.
אלבום הציור מטמורפוזה - ציורים לאורך הדרך של האמן-צייר יגאל ורדי מכנס 50 שנות יצירה (1962-2012). האלבום מכיל כ-1,000 יצירות! בצבע ובשחור לבן והוא מלווה במאמרים של מבקרי אמנות, שליוו את יצירתו של ורדי במהלך תערוכותיו השונות שהוצגו בארץ ובעולם.   יגאל ורדי יליד משמר הנגב 1953, שהה בצעירותו בארגנטינה ושם למד ציור כבר בגיל 9 באקדמיה לציור על פי אסכולת המורה הצרפתי אנדרה לוט. כשחזר לארץ השתלם אצל האמנים משה אגמון, רפי לביא ורן שחורי.   ורדי עבר שלל סגנונות כחלק ממטמורפוזה אינטלקטואלית בשדה אמנות הציור, החל מן הריאליזם הקוביסטי על פי אסכולת אנדרה לוט, המשך בסגנון אקספרסיבי, בפיתוח סגנון חדשני בשנת 1977 המכונה ריאליזם התהוותי ולבסוף בסגנון העכשווי שלו אותו מכנה ורדי בשם קוביזם טופולוגי.   אלבום הציור מציג את שלל היצירות במהלך התקופות הסגנוניות השונות ב-400 עמודים, כאשר חלק מן היצירות מוצגות בגודל מוקטן כדי לייצג את הפנורמה הסגנונית הכוללת וחלק מן היצירות הללו מוגדלות. הצופה באלבום עובר חוויה של סיור וירטואלי במוזיאון עתיר יצירות במהלך שנים רבות של מסע רוחני-פלסטי שעבר האמן.   באלבום מוצגת בין היתר, יצירתו המונומנטלית של ורדי המכונה גרניקה II, אותה הוא יצר כמחווה ל-70 שנים ליצירת הגרניקה של פיקאסו. היצירה מוצגת באלבום גם בשלבי התהוותה, אותה ביצע ורדי במוזיאון עוקשי במסגרת פסטיבל תאטרונטו. כמו כן, מוצגים כ-300 רישומים בשחור לבן המכונים רישומי התהוות. בנוסף לכך, האלבום מציג את היצירות של התערוכה האחרונה שהציג המכונה וריאציות על תולדות האמנות על פי הסגנון החדש שפיתח האמן ורדי המכונה קוביזם טופולוגי.   אלבום הציור מטמורפוזה-ציורים לאורך הדרך מלווה במאמרים, בעברית ובאנגלית של האמן עצמו ובנוסף לכך של חוקרי אמנות, ביניהם: פרופ' רן שחורי- מנהל בצלאל לשעבר, פרופ' שלמה גיורא שוהם- קרימינולוג וחוקר תרבות, חתן פרס ישראל, פרופ' משה צוקרמן- היסטוריון ופילוסוף של האמנות, ד"ר מרים אור- היסטוריונית של תולדות האמנות, ד"ר דיויד גרייבס- פילוסוף של האמנות, טליה רפפורט- מבקרת ואוצרת אמנותית, ורדה גינוסר- אוצרת ומנהלת גלריה, שמואל אבנרי- ראש ארכיון בית ביאליק ועוד.   במאמרים אלו נפרסת הגותו האינטלקטואלית של האמן-צייר יגאל ורדי אשר עומדת מאחורי עשייתו האמנותית....

9.
שמו של ספר זה, התולעת והדרקון: הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי, מבוסס על דברי הצורר הנאצי גבלס, אשר אמר לעם הגרמני: "כל אחד מכם לחוד הוא תולעת רכרוכית וסנטימנטלית. ואולם כולכם יחד תהיו דרקון יורק אש." על סמך חשיבה פסיכולוגית חדשה הנשענת על תורת האישיות הקולאז'ית שפיתח המחבר, ועל סמך בדיקה אמפירית גרפולוגית, הספר מציג מסקנות מרחיקות לכת בהבנת הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי. מלחמת העולם השנייה והשואה העמידו את האדם בפני תעלומה קשה: כיצד אפשר להבין את מעשה הזוועה הברוטלי והמפלצתי שביצעו הנאצים בעם היהודי ובקורבנות אחרים? ההיסטוריה האנושית ידעה זוועות מלחמה מאז ומעולם, אך אין ספק שמכונת ההרג הנאצית תכננה את הרצח וההכחדה וביצעה אותם בדרכים ובאמצעים שלא היו כדוגמתם בהיסטוריה האנושית. השאלה הנשאלת היא: האם יש אפיונים ייחודיים לאישיות הנאצית, או שמא מדובר ברוע בנלי שעלול להתרחש בכל עת ובכל מקום אחר, בעקבות השפעות אידיאולוגיות וסוציולוגיות? יגאל ורדי מתמודד עם השאלה העומדת לדיון בשתי דרכים. ראשית, הוא דן בפירוט בהבנת האופי הגרמני מן ההיבט הפסיכואנליטי. המחבר מרחיב את מושג האישיות הסמכותנית וטוען שמדובר במקבילה להפרעת אישיות כפייתית אשר עברה התמרה ונהפכה להפרעת אישיות גבולית סדיסטית. שנית, הוא מציג את כתבי היד של המנהיגים הנאצים: היטלר, הימלר, גבלס, אייכמן, מנגלה, גרינג, הס ואחרים, ובוחן בכלים גרפולוגיים הן את השוני והן את המכנה המשותף ביניהם. מסקנותיו של המחבר מן הדיון התיאורטי הפסיכואנליטי ומן הבדיקה האמפירית הגרפולוגית גם יחד משרטטות את התיאוריה החדשנית המוצעת בספר זה: באישיות הנאצית נוצרה סינתזה בין הפסיכופתולוגיה ובין הנורמליות, שהניבה את השטניות שבבנליות, וזו השפיעה על מוכנותו של רוב העם הגרמני להפנים את האידיאולוגיה הנאצית ולהיות אדיש לתוצאותיה או אף לבצע בשמה את המחרידה בתופעות ההיסטוריה: השואה....

10.
הספר מדוע הבודהא טעה – זן ואמנות שטיפת הכלים קורא תיגר על פרדיגמות מקובלות בפילוסופיה הזן בודהיסטית שהגיעו ברבות הימים לרוויה, עד כדי איבון דוגמטי. יגאל ורדי מעמיד את משנתו של הבודהא במבחן הביקורת, או בלשון הזן בודהיזם עצמו: "כאשר תפגוש את הבודהא – הרוג אותו". הביקורת על משנת הבודהא נתפסת בספר זה כהחייאתה, שכן מטרתה למנוע קיבעון דוגמטי סביב פרדיגמה אחת ולאפשר ויטליות פורה לשם יצירת גרסה חדשה המושתתת על חומרים מן המסורת הזן בודהיסטית לדורותיה. הפולמוס הפילוסופי בספר זה מציג ביקורת לגבי פרדיגמות זן בודהיסטיות בארבעה תחומים: תורת היש (אונטולוגיה), תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה), תפיסת העולם הקיומית (אקזיסטנציאליזם) ותורת הנפש (פסיכולוגיה). הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת היש טוענת שהמציאות אינה מתאפיינת בזרימה ובהשתנות בלבד, אלא גם בסטרוקטורות סטטיות קומפלמנטריות. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת ההכרה טוענת שאין לדרוש מן האדם להימנע מאבחון ומתיוג של המציאות, אלא יש לכוונו לעבר ראיית רשומון רחבה באבחון המציאות. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תפיסת העולם הקיומית טוענת שתחושת הסבל הקיומי אינה נובעת מנטייתו של האדם לקבע את המציאות בסטרוקטורות סטטיות. נהפוך הוא: ההבנה שהמציאות מצויה בהשתנות מתמדת היא הגורמת לתחושת הסבל הקיומי. לכן, מתוך כמיהה למזור, האדם חותר ליילד אידיאות סטטיות המקנות לו אשליית נצח. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת הנפש טוענת שאין ביכולתו של האדם להשתחרר ממגבלות האישיות. יתר על כן, האדם הוא ישות דו=צדדית, כפני יאנוס: בצד האחד מצויה האישיות ובצד השני מצויה התודעה החופשית. לכן, כל שביכולתו של האדם לעשות הוא להגביר את תחושת החירות והאוטונומיה האישית באמצעות טיפוח המודעות העצמית, בלי להתיימר לאיין את האישיות. יגאל ורדי מציע לאמץ את משנתו: הזן בודהיזם החדש. לשם כך הוא מציג מעבר פילוסופי מהגישה הדיכוטומית הזן בודהיסטית של "או-או" אל הגישה הדיאלקטית הזן בודהיסטית של "גם וגם", המגולמת בחינוכו של האדם להיות במצב תודעתי של ספקנות וביקורתיות מרביות כלפי עצמו. המעבר הפילוסופי המוצג מסתמך על פרדיגמות קוטביות נוגדות המתקיימות בו-זמנית באופן קומפלמנטרי בתנועת מטוטלת של התהוות הדדית....

11.
הספר האישיות הקולאז'ית: תורת אישיות סינרגטית מציג תיאוריה חדשנית בפסיכולוגיה, בפסיכופתולוגיה ובפסיכותרפיה. בתחום הפסיכולוגיה, התיאוריה החדשה המוצגת בספר זה גורסת שכל אדם, באופן נורמלי ונורמטיבי, הוא בעל ריבוי אישיויות קולאז'י. הפרעות האישיות הן למעשה טיפוסים המאופיינים בארגון הרמוני של תפקודי הנפש, המאפשר קיום באיזון אופטימלי. בד בבד עם ריבוי האישיויות, כוח הרגולציה של האישיות מצליח להשליט סדר סינרגטי תפקודי בכאוס הקולאז'י. בתחום הפסיכופתולוגיה, לעומת הסיווג הפסיכיאטרי המקובל, המחלק את מחלות הנפש לשלוש קטגוריות – הפרעות אישיות, נוירוזות ופסיכוזות – תורת האישיות הקולאז'ית מבקשת לבסס את הסיווג על הפרעות אישיות בלבד. לפיכך, תרכובות שונות של הפרעות אישיות מולידות קליניקות נוירוטיות ופסיכוטיות במשולב. הפרעות האישיות הן המרכיבים הבסיסיים של הסיווג הפסיכיאטרי. בתחום הפסיכותרפיה, תורת האישיות הקולאז'ית משקפת סינתזה אינטגרטיבית בין אסכולות פסיכולוגיות אנליטיות, קוגניטיביות ואקזיסטנציאליות. במסגרת זו הספר מתאר גישה חדשה בפסיכותרפיה, המכונה פסיכותרפיה מימטית, שמטרתה כפולה. ראשית, חיקוי הארגון העצמי של האישיות במטרה לרפא את הפצע הנפשי למען השגת איזון במסגרת הפסיפס הקולאז'י. שנית, גיבוש האוטונומיה של האדם למען בחירה תכליתית של התנהגותו על פי המפה הקוגנטיבית שלו, הבאה לידי ביטוי בהשקפת עולמו ובמשמעות חייו. הספר מציג דרכים שונות להתמודדות אל מול החרדה הקיומית אגב חיפוש אחר גאולת הנפש המתאימה לפרופיל הקולאז'י של כל אדם באשר הוא....

12.
ספר זה, הקונספציה – הקיבעון המנטלי במודיעין ופתרונו, נכתב מתוך זעם, מועקה, כאב ופחד עקב הטבח הנורא שהתחולל ביישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023. הוא מבוסס על יותר מ-40 שנות מחקר בנושא הקונספציה, מנקודת המבט של המודיעין וגם מנקודת מבט פילוסופית, של תורת ההכרה על אודות הבנת המציאות. כבני אדם, אנו נוטים באופן טבעי והכרחי, ליצור קונספציות בהבנת המציאות ולהתקבע עליהן באורח דוגמטי. איננו נוטים לחשיבה ביקורתית ולא להפרכת הקונספציה שבנינו לעצמנו. תחת זאת, אנו מארגנים את עובדות המציאות על בסיס הקונספציה שאנו דוגלים בה ונוטים לסגור תבניות בהתאם להשפעתה. ההמלצה היא – גם לאנשי המודיעין – לא להילחם בנטייה הטבעית הזאת. על מנת להתמודד עם הקיבעון המנטלי במודיעין מומלץ לבנות תרחישים חלופיים וקונספציות חלופיות, המתפקדים יחדיו כמטריצה מגוונת של סרגלי מדידה שונים בפענוח המציאות המודיעינית וכוונות האויב. המטריצה החדשה הזאת מאפשרת לאנשי המודיעין לפענח את המציאות המודיעינית בצורה רב־כיוונית, וכך להתגבר על הקיבעון המנטלי על קונספציה אחת בלעדית. אפשר להרחיב את המבט על מושג הקונספציה גם לקונספציית מקרו. כאן מדובר בהשפעה של רוח התקופה ושל האקלים התרבותי על הקברניטים ועל אנשי המודיעין. כמו כן, הזהות הלאומית עצמה היא קונספציה, ואנו דבקים בה בהתמודדות עם הסביבה העוינת של אויבים הקמים להורגנו. ...

13.
הספר חוכמת הפרצוף – אופי לפי תווי פנים, מחולל מהפכה בפסיכולוגיה ובפסיכואנליזה, שכן מעבר לסקרנות שיעורר בכל המנסים להבין את עצמם ואת הזולת מבעד לתווי הפנים, הוא מלמד אותנו שקיימת תורשה אישיותית עוד לפני ההתנסות של האדם עם סביבתו במהלך חייו. הספר מציג את הפרשנות הפסיכולוגית של תווי הפנים, תוך ניסיון להבין את מכלול אישיותו של האדם. מבעד לתווי הפנים ניתן לגלות את הפוטנציאל התעסוקתי שלו, את נטייתו לסטייה חברתית ואת הסיכוי להפרעות נפש שונות. עוד בוחן הספר את הקשר בין תורשה לסביבה בהבניית האישיות, וזאת באמצעות פרשנות השוואתית של תווי הפנים לעומת האבחון הגרפולוגי של כתב היד. תווי הפנים מייצגים את התורשה האישיותית, ואילו כתב היד מייצג את השילוב בין הגנטיקה לבין השפעות הסביבה שהאדם מפנים בחייו. הספר מציג ערב-רב של אבחונים פסיכולוגיים על פי תווי הפנים של אישים מפורסמים בתחומים שונים, ובהם מנהיגים, אנשי עסקים, אנשי רוח, אמנים, עבריינים, שחקני קולנוע וספורטאים. ד"ר יגאל ורדי, בוגר לימודי פסיכולוגיה קלינית ודוקטור לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל אביב, עוסק בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית ופיזיונומית (תווי פנים), בכתיבת ספרים הגותיים ובאמנות הציור. ...

14.
הספר פוסטמודרניזם - ומה הלאה? בחיפוש אחר הניאומודרניזם קורא תיגר על הפרדיגמה הפוסטמודרנית אשר משפיעה, זה למעלה מחמישה עשורים, על אורח החיים המודרני על כל היבטיו: ההגותיים, החברתיים, הפוליטיים והטכנולוגיים. המחבר, ד”ר יגאל ורדי, מוכיח בספר זה כי הפוסטמודרניזם לא מת, וגם אין הוא אופנה חולפת; ההפך הוא הנכון: הוא חי, נושם ובועט. ורדי מתפלמס עם האסכולה הפוסטמודרנית באשר להנחות היסוד הפילוסופיות שהיא מייצגת, זאת באמצעות הצגת המחלוקת הנוקבת בין שתי אסכולות נוגדות: הסטרוקטורליזם והפוסט-סטרוקטורליזם. במחקרו המוצג בספר, ורדי מראה כיצד המחלוקת התהומית בין שתי האסכולות האלה יוצרת למעשה סינתזה פילוסופית חדשה, שאותה הוא מכנה ״ניאומודרניזם״. ורדי מציג את הפילוסופיה הניאומודרניסטית פרי הגותו כביקורת על הפוסטמודרניזם, במטרה לעצב גישה אפיסטמולוגית חדשה המבוססת על שילובם יחדיו של ההיבט הפרגמטי, האמפירי והרציונלי בגיבוש הידע לגבי העולם. בד בבד, ורדי מציג תפיסה אתית חדשה המבוססת על שילוב בין שתי תפיסות אתיות קוטביות ומוקצנות: הגאולה הלבנה והגאולה השחורה. התפיסה האתית החדשה המוצעת בספר זה מניחה את היסודות למנעד אתי גמיש המאפשר את המשכו של פרויקט הנאורות, שטרם נשלם. ד”ר יגאל ורדי הוא בוגר לימודי פסיכולוגיה קלינית ודוקטור לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל אביב, עוסק בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית, באמנות הציור ובכתיבת ספרים הגותיים. עד כה פרסם 11 ספרים: ״מימזיס — הפסיכולוגיה של הציור המודרני״ ( 1996 ); ״חוכמת הנפש לרפא את עצמה — אישיות ופסיכופתולוגיה״ ( 1998 ); ״כתב היד כראי הנפש — גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות״ ( 2000 ); ״סקיצה — הוראת הציור, חניכת האמן״ ( 2004 ); ״סוד המזל בניהול — מדריך לפיתוח מנהלים״ ( 2005 ); ״ויווה פיקאסו —פרשנות אסתטית ליצירתו״ ( 2007 ); ״הפילוסופיה של השיגעון — המדריך הפילוסופי לחיים״ ( 2009 ); ״האישיות הקולאז’ית — תורת אישיות סינרגטית״ ( 2013 ); ״מטמורפוזה —ציורים לאורך הדרך״ ( 2014 ); ״התולעת והדרקון — הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי״ ( 2015 ) ו״מדוע הבודהא טעה — זן ואמנות שטיפת הכלים״ ( 2018 )....

15.
חוקר האמנות ארנסט גומבריך שאל מדוע במהלך ההיסטוריה היו צריכים להיווצר ריבוי של סגנונות באמנות ולא סגנון אחד. התשובה לכך הינה שסגנון אמנותי איננו נוצר בחלל ריק, אלא הוא תוצר של השפעות סביבתיות: תרבותיות, חברתיות, כלכליות, פוליטיות וכו'.  באשר לסגנון הריאליסטי בציור, אנו עדים למינוחים מרובים אודות סגנון זה: ריאליזם היפר־ריאליסטי, ריאליזם צילומי, ריאליזם נטורליסטי, ריאליזם קונטמפלטיבי, ריאליזם סוציאליסטי, ריאליזם פלקטי וכו'. ריבוי המינוחים אודות הריאליזם מלמד אותנו שאין ריאליזם מסוג אחד, והשאלה הינה מהו הריאליזם בציור?  מטרתו של הריאליזם המימטי (מימזיס מלשון חיקוי) הינה לייצג את המציאות בשפת הציור במקסימום של דומות. לכאורה הוא בא להתחרות עם הצילום. הפלא ופלא, כאשר אנו מציגים דיוקן מצולם ואת אותו הדיוקן מצויר באופן ריאליסטי, רוב הצופים בדיוקן טוענים שהציור דומה יותר למציאות מאשר הצילום. זה נשמע פרדוקסלי, שהרי הצילום מייצג את המציאות במקסימום של דיוק, ואילו הציור מייצג אילוזיה חלקית את המציאות. התשובה לכך כנראה הינה שהצופה משלים את החסר בראותו את הציור, וחווה אמפתיה של דומות גבוהה יותר מן הצילום הקר, המנוכר והפלקטי.  בספרי הריאליזם בציור, הריאליזם כהיפותזה בפילוסופיה ובציור, אני מציג ארבעה ארכיטיפים של ציור ריאליסטי בהקבלה למקורות הראייה שיש באמתחתנו: העין הצופה בתופעות המציאות, המוח המפרש ומארגן את תופעות המציאות, היד המציירת את המציאות באופן התהוותי והאינטגרציה ביניהם. בהקבלה לכך, אני מציג ארבעה ארכיטיפים ריאליסטיים: ריאליזם אימפרסיוניסטי (העין), ריאליזם סטרוקטורלי (המוח), ריאליזם אקספרסיבי (היד) וריאליזם מדעי אשר מטרתו לייצג את המציאות ברזולוציה מקסימלית של איזון אסתטי. טענתי הינה שיתר סגנונות הריאליזם במהלך תולדות האמנות הם תרכובות היברידיות של ארבעת הארכיטיפים הללו.  בספר זה מוצג מונח חדש השאול משדה הפיזיקה ומכונה בפי "עקרון אי־הוודאות האופטי" הגורס שהעין לא יכולה לתפוס את הפיקסל של נקודת הצבע, איננה יכולה לתפוס את הצורה וגם לא את הארגון הקומפוזיציוני. נקודת הפיקסל מרצדת לעבר הצבע המשלים לה, הצורה מרצדת בין עמימות למובחנות, והקומפוזיציה מרצדת בין הגיאומטרי לריתמי. לכן, המסקנה לי הינה שהריאליזם הוא רק היפותזה, אחת מיני רבות, בלכידת המציאות ובניסיון לייצג אותה בשפת הציור.  אסיים בדבריו של פרופ' רן שחורי (לשעבר מנהל בצלאל ומנהל המדרשה לציור) שכתב אודות הציור הריאליסטי: "המשאלה לשמר במוחש את הרגע החולף, את גלי הריגוש הנעלמים, את הפיסות הקטנות של הריאליטה המשתנה והנמוגה, הביאה אותי ליצירה הריאליסטית, אשר מתעדת ומשמרת את כחותם, את הגוף האובד ואת השעה העוברת. כמו תווי הפנים המוטבעים במטפחתה של ורוניקה, כמו חמוקי הגוף המצטיירים בתכריכיו, כמו תשובה לנחרצותו של הזמן". ...


ספר נדיר בפלורליסטיות שלו. עיקר טענות הספר: 1. אין דבר כזה נורמלי. כולנו משוגעים, כל אחד משוגע מסוג אחר, עם תסמינים. 2. אין השקפת עולם מועדפת ... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מלאה, פילוסופי עאלק. במקום שהזן שולל כל התפלספות פוצח המחבר באוסף מושגים מעייפי שכל, ההפך מחשיבה זנית. ואני מגיע ממקום של פילוסופיה. ה... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
פלספני, יומרני, מסובך ולא מובן. מה שצריך ללמוד מהספר - לא מושג כלל . ... המשך לקרוא
ב"פילוסופיה של השיגעון" מחבר ורדי בין תחומים, תפישות ודיסציפלינות שונות, בראש ובראשונה בין הפסיכולוגיה והפילוסופיה. אחרי "אפלטון במקום פ... המשך לקרוא
זה אחד הספרים שעליהם אפשר לומר: "הרעיון טוב, הביצוע קצת פחות"...הסתקרנתי מהשאיפה של הספר: להציג תיאוריה חדשה שדרכה אפשר לגשר בין רעיונות פיל... המשך לקרוא





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ