קודם כל אני חייב בוידוי: כבר לפני שנים ארוכות דבק בי החיידק היפני ומאז אני מתעניין בכל דבר הקשור להיסטוריה של יפן ותרבותה. על רקע הווידוי הזה, לא ברור לי מדוע הגעתי רק עתה לספריה של <mark>ליאן הרן</mark> (שם העט של גיליאן רובינשטיין) אבל לבטח תסכימו איתי שעדיף מאוחר.

למרות שעל פי הסופרת, מתרחשת העלילה בארץ דמיונית כלשהי, ברור כי הכוונה ליפן. על פי הודאתה גם היא נגועה בחיידק היפני, שהתה תקופות מסוימות ביפן ו

סדרת סיפורי האוטורי מרתקת ומהנה לקריאה, יש בה שילוב מוצלח של הרפתקאות, רומנטיקה ופנטזיה על רקע יפן הפיאודלית ומנהגיה. יחד עם זאת, חסר בה את ניצוץ הגאונות והתחכום שיהפכו אותה מסדרה כיפית לקריאה ליצירת אמנות בלתי נשכחת כדוגמת שר הטבעות. לא נראה לי שאלו ספרים אליהם אחזור שוב כפי שחזרתי שוב ושוב אל שר הטבעות וגם לא אמהר לקרוא את החלקים הרביעי והחמישי. לדעתי יש משהו פשטני מדי באופן הכתיבה של <mark>ליאן הרן</mark>,

הבטחתי לחברים בסימניה לכתוב מדוע לדעתי הספר הרביעי בסדרה נחוץ, למרות שהסדרה אמורה להיות טרילוגיה (סדרה בת שלושה ספרים).
הספר השלישי מתאר את סיום עלייתו של הגיבור (טקאו) לידי גדולה ואת נישואיו לאהובת ליבו. סוף טוב הכול טוב.
האומנם ?
אבל מה עם השגרה של חיי הגיבור לאחר שהשיג את מבוקשו, או של השליט לאחר שעלה על כס שלטונו.
בכך עוסק בדיוק הספר הרביעי. הוא מתאר את חיי השגרה היומיומיים המגיעים (באופ

הסופרת <mark>ליאן הרן</mark> לא כותבת אוטנטי בכלל. למעשה, אני יודע קצת על תרבות יפן העתיקה בתקופה הפיאודלית ומרבית הדברים שלה נוגדים לחלוטין את רוח התקופה. דברים שלא יכלו, ולמעשה לא, התקיימו.

כמו כל ספריה של <mark>ליאן הרן</mark>, הספר הרביעי משובח, מעניין, סוחף ועושה חשק לנסוע ליפן. הסוף שלו טראגי ועצוב ועם זאת - צפוי. מומלץ לחובבי הז'אנר.

פסיעות על רצפת הזמיר/ג'י<mark>ליאן</mark> רובינשטיין

לפני שאתם מתחילים לקרוא את הספר, יש לי כמה עצות בשבילכם. תעשו מתיחות. קחו נשימה ארוכה, ותשתו הרבה מים.
אתם הולכים לרוץ מרתון.
תוך עמודים ספורים בלבד אל תוך הספר הגיבור מאבד את שמו, משפחתו ויוצא למסע לאורך היבשת, שנגמר אחרי 30 עמודים נוספים. יודעים מה זה מונטאז' אימונים? כי זה מה שהספר הזה. הוא מונטאז' אימונים אחד ארוך, בו הגיבור שלנו לומד ומתקדם ומתפתח

אין ספק שכל הסדרה היא משהו אחר.
הספר מרגיש יפני לכל אורכו.
עתיר תיאורים, הסברים ופירוטים שונים ומשונים שמוסיפים עוד יותר תחושת אותנטיות סמוראית בפרט ואסיאתית בכלל.
עלילה מפותלת ביותר.
עם כל הכבוד למשחקי הכבוד הנהוגים בקרב אוכלוסייה זו, התיאורים שופעי הדמיון של הקרבות, ההריגות והרציחות שבספר אינם המלצה לבעלי לב חלש.

הערה: הביקורת מכוונת לכל הסדרה.
בספרים של סיפורי האוטורי נתקלתי במשך שנים בכל מיני מקומות - חנויות ספרים, דוכנים, ביקורות באינטרנט - מבלי לקרוא אותם. זה לא שהם לא נראו לי מסקרנים, להיפך, אבל מתקציר הספר הסתום שבגב הכריכה לא ניתן להסיק כלום ולא מצאתי את זה שיסביר לי על מה מדובר שם, בעצם.
ולכן, כשנתקלתי יום אחד בספר הראשון בדוכן מוזל של ספרים פגומים, החלטתי לעשות מעשה ולרכוש אותו.

"פסיעות על רי

ספר מכושף מעולם לא הצלחתי לקרוא ספר שיש בו בדיון על כוחות על וכדומה לא התחברתי, והנה הפלא ופלא לא הצלחתי לעזוב את הספר הכתיבה התככים האנשים והתרבות פשוט שאבו אותי לקריאה ללא יכולת להפסיק על אף שמידי פעם אמרתי לעצמי רגע זה בדיוני מה אתה ממשיך אכן ספר מכושף