“זהו ממואר אותו כתבה הסופרת מס' שנים לאחר מותה של אימה. בממואר זה מתארת הסופרת את ילדותה הלא פשוטה במשפחה קשת יום כאשר בהיותה כבת שבע, אימה חלתה במאניה-דיפרסיה ובשלב מאוחר יותר אובחנה כסכיזופרנית.
הסופרת מתארת כאמור את ילדותה ונערותה, תקופה בה התגלגלה בין בתי אומנה ופנימיות, את הפחד המצמית שהיה לה רוב חייה שמא גם היא תלקה במחלת הנפש של אימה.
הסופרת מקדימה ומתארת את ילדותה האיומה של אימה תחת הור”