|
|
|
1.
|
|
הרומן מתאר מסע אנושי מרתק של צמיחה אישית של טלי, אישה, אימא, מרצה וחוקרת. הסיפור מתרחש בתקופת הקורונה, ומשהו בתחושת חוסר הוודאות האפוקליפטית מאפשר לטלי לגלות בעצמה רבדים חדשים, לבחון לעומק את יחסיה עם סביבתה הקרובה, להרהר במסע שהיא עוברת כאימא, ולספר את סיפור ההורות המורכבת שלה לדניאל בנה, שנחשב "אחר" בעיני החברה. להשיל קליפות וסודות.
הסיפור מהווה השראה לאימהות ולהורים בהתמודדות שלהם עם גידול ילדים אל מול החברה ואל מול עצמם.
מעבר לסיפור המרתק וסיומו המפתיע, הספר מעביר מסר חברתי על יחס החברה למי שמוגדרים כבעלי צרכים מיוחדים. בימים אלה, כשזכויות הפרט וזכויות יסוד נמצאות במוקד השיח הציבורי, הספר מטיל זרקור על אוכלוסייה שאינה מקבלת את תשומת הלב לה היא ראויה
ידוע כי מלחמות מגדילות ילודה, והרומן הזה הוא פרי של תקופה לא פשוטה של מלחמה בנגיף הקורונה, ושל מלחמה פנימית של גיבורת הספר, טלי, שמסתיימת בתובנות משמעותיות מהמסע שלה.
הרומן מעביר מסר אופטימי של אהבת אדם, אהבה לחופש, לטבע, רצון לתיקון עולם. כל הורה באשר הוא יוכל להזדהות עם המסע שעוברת טלי, גיבורת הספר, ועם התובנות שלה על אימהות והורות.
...
|
|
2.
|
|
אני נכנסת לחדרים. חדר ההורים רחב הידיים שמתחבר לסלון בדלתות זזות, וממנו ניתן לצאת ל"מרפסת הגדולה" וגם להול הכניסה, למרפסת המטבח, לחדר ילדותנו ול"מרפסת הקטנה". אני זוכרת היטב את הזוויות שבהן ריצד האור שיצר פסים כסופים על הספות ועל האריחים, את צליל טריקת החלונות מהרוח, ואת חבלי הכביסה התלויים ברישול של שנים. אני מתיישבת לרגע ועוצמת עיניים. כשעוצמים עיניים התמונה מתבהרת. אני מדמיינת את מעמקי הזיכרון כמעיין תכלכל שופע מים זכים, ופסים של אור המתגנבים מבעד לסדקים בקירות משווים לו נוגה וזוהר. אין בו את החשכה הנמצאת בדרך כלל במעמקים, ומי שמצליח לחדור בעד השכבות ולהגיע לשם, הינו בר-מזל.
בממואר הנוסטלגי פסיעות רגל, שמדלג בין תל אביב של היום וזו של פעם, בשנות החמישים של המאה העשרים, שוזרת לנו צפי טימור את מסע הפרידה שלה מאמה האהובה. היא צוללת אל ילדותה ואל חייה של משפחה קטנה – אב, אם וזוג תאומות. בכתיבתה מתמודדת הסופרת עם שאלות של גבולות הזיכרון בכתיבה, של תעתועי הזיכרון המושיט ידיו לסיוע בזמן שהמציאות מתרחקת, ועם פירוקם של מבנים מחשבתיים יחד עם פירוק הבית שנותר לאחר מות האם, שמאפשר את החשיפה.
בת דמותה הקטנה שואלת שאלות ראשוניות על החיים ועל המוות, משילה את קליפות החיים הבוגרים ומאפשרת לכותבת לחזור להיות עצמה. להמתיק את הכאב ולחיות בהשלמה.
צפי טימור, תושבת תל אביב, נשואה ואם לשני בנים. בעלת תואר שלישי Ph.D)) בחינוך ובחינוך מיוחד, תואר שני (M.Sc) בפסיכולוגיה, ותארים נוספים. טימור מרצה וחוקרת באקדמיה בתחומים של אתגרים בהורות, הכלה בחינוך ובחברה של אינדיבידואלים בעלי צרכים מיוחדים ולקויות למידה.
ספריה הקודמים: הורות מכל הכיוונים (2021): מכון מופת, The Art of Diagnostic Teaching (2014): סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת ניטרה והרומן מהלכת על חבל דק (2022): E-Publish...
|
|
