#
קראתי את מחציתו לפני שפרשתי סופית. הרהורי פרישה היו לי די מהתחלה, אבל נסיתי לא להקשיב להם. ראיתי בביקורות על הספר שרבים אהבו ושהוא מוגדר כאנושי וחם. ואני צלחתי בכל פעם כמה עמודים לא רבים ומצאתי משהו אחר לעשות במקום להמשיך לקרוא אותו.

מדובר בילדה בת 10 "הסובלת" מפגם בדרך עיבוד הזיכרון. היא לא שוכחת דבר. עכשיו, כשהיא בת 10 זה עוד נסבל. מה יקרה כשהיא תגיע לגיל 30, 50, 70? כשהחוויות שיתווספו ל

סיפור רגיש ועדין מאין כמותו, על אהבה, אובדן, וקשרים שלעיתים נראים בלתי אפשריים, ורק החיים עושים שיהיו כאלה. דמויות נהדרות שמרגישות הכי אמיתיות, אהבה גדולה למוזיקה בכלל ולביטלס בפרט, כל אלו מתובלים בהרבה אהבת אדם וחמלה, הולידו את הספר הזה, שמרגיש כמו עוגיה פריכה עד מאוד, שמתפצחת בפה בעדינות וחבל לך על כל פירור. הוא לא ספר מאסט, אבל הוא כל כך עשה לי נעים בלב!

גווין הוא שחקן המתגורר בלוס אנג'לס ש

ספר חמוד.
הוא לא היה משהו מיוחד בשבילי - הוא כן היה טוב, אבל בשבילי הוא נכנס בקטגוריה של ספר מעבר נחמד, או ספר כדי להעביר איתו את הזמן.

הספר מספר על גווין, שאיבד את בן זוגו סידני, ועל ג'ואן, ילדה בעלת זיכרון מיוחד המפחדת שלעומתה אנשים ישכחו מימנה.
כשהשניים נפגשים בעקבות כך שגווין מתארח בביתה של ג'ואן, וג'ואן מעוניינת לכתוב שיר שבזכותו יזכרו אותה, הם יוצרים חיבור מיוחד, ואפשר ממש להרגיש קרבה ו