מדף הספרים של EchoR@z - הספרים שדירגה
"פובי ודינגן" הוא משל קסום ופיוטי על רוח וחומר בדרך אל האושר ועל כוחה של התמימות. הוא מסופר עם הרבה חוש הומור מפיו של ילד שובה לב. "פובי ודינגן", ספרו הראשון של הסופר האוסטרלי הצעיר בן רייס, יצא לאור בלמעלה מ - 20 ארצות וזכה לביקורות נלהבות ברחבי העולם.
בבוקר זהר סיפרה לאמא את הכל: על ירח בורח, ינשוף כועס וחתול שאוהב לאכול, על עצי מחטים מפחידים, רחובות ריקים ושוטר, אבל בעיקר היא סיפרה לה על איש, שרצה שיהיה לו חבר.
הסופר דויד גרוסמן והאמנית מיכל רובנר
יצרו ביחד ספר יפהפה, שמספר בפשטות ובחמימות
על אהבה ובדידות וחיבוק.
ועל ילד אחד, יחיד ומיוחד, שאין עוד כמוהו בכל העולם.
זוהי יצירתם המשותפת הראשונה.
ספר שאין דומה לו, שיגע ללבו של כל ילד וכל אדם, בכל גיל.
"מצב הוא צב אמיץ וסקרן, שמחליט יום אחד להיחלץ מהשריון שלו ולצאת לטייל לבדו בעולם. סיפורו המופלא נקרא בחיוך ובגעגוע, כאילו היה אגדת עם או שיר ילדים אהוב וישן. במקצב עגול ונעים, בחרוזים מתגלגלים ובשפע איורים יפים של עמית טריינין, מזמין מצב האנושי והנבון את הילדים והוריהם לצחוק איתו, להיבהל, מפעם לפעם למחות דמעה ולבסוף גם לנשום לרווחה
געגועי לקיסינג'ר הוא ספרו השני של אתגר קרת, יליד 1967. דב נמלים, מדביר חרקים, רוצח שכיר, יבואן קרמים, איש שלג - חמישים סיפורים קצרים מהמציאות הדמיונית המחפשים אחר הקשר שבין סיטואציות מחיי היומיום - (בית - ספר, צבא, יחסי הורים - ילדים, גבר - אשה וכו') - ובין עולם אלטרנטיבי - בדיוני.
כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על - ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למלה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמ
בוקר אחד, באמצע החיים, מתעוררת נעמה נוימן למציאות חדשה. בעלה, אדם בריא ונמרץ, מדריך טיולים, מודיע לה שאינו יכול לקום מן המיטה. למן הפתיחה הזאת, המזכירה את פתיחת "הגלגול" של קפקא, נפרשת לעינינו פרשת היחסים בין אודי, הגבר ש"השבית" את עצמו, לבין אשתו, המנסה להתמודד עם הקרע בחיי הנישואים. במהלך העלילה, שמתקדמת בשינויי קצב מהירים בהתאם לאופ
איפה זה רחוב כינרת, שאלתי את הבחורה שטיילה עם הכלב בלילה בנווה צדק. היא ענתה לי שהיא גרה שם, אז אמרתי לה שאשמח לראות את דירתה כדי להבין מה "הסטנדרט" באזור, כי אני מחפש דירה. עלינו אליה הביתה. היא הציעה לי קפה, אחר כך עוגיות, אחרי זה סיגריה ואחר כך קצת וויסקי.
היא נשכבה לידי במיטה והסתכלנו אחד על השני בעימים. היא הדליקה סיגריה ואני הד
אם תשאל את אליס לא תזכה לתשובה, כי המתים אינם מדברים.
אולם מתוך יומנה עולות זעקותיה ותחינתה אל הורים וחברה וממסד.
זעקתה של אליס אינה מוצאת פורקן ופתרון, זוהי זעקה קשה אשר לפלא יחשב אם לא תיקוב את לבות כולנו, נערים ומבוגרים, ילדים ומחנכים. זעקתה של אליס אות קין היא על מצחנו כי אנו יצרנוה כמו ידינו, ועלינו להתמודד עימה ולפעול שאם לא
"אני שומע אותה יוצאת מהמקלחת, ויכול ממש לראות, דרך הקיר, איך היא מברישה את השיער הארוך שלה, פורמת את הקשרים עד שהוא נהיה חלק. אני שומע אותה מדברת, לא ברור עם מי. אני לא מבין אף מילה, אבל הטון מוצא חן בעיני. מלא מרץ, דעתני, נכון תמיד לפרוץ בצחוק. אני חושב לעצמי: גם היא לבד בבית. בדיוק כמוני." עמיר ונועה, זוג סטודנטים, עוברים לגור יחד בפעם הר
גריפין מוס, אמן שקט ומתבודד המתגורר בלונדון, היה מבוצר בעולמו ההגיוני והשיטתי, ונהנה מהזרימה המאוזנת והיציבה של העולם שבנה סביבו.
סאבין – אישה אקזוטית שחיה באי טרופי, מרחק אלפי קילומטרים מלונדון, שולחת לו גלויה, תמימה לכאורה. מכאן ואילך, מתהפך עליו עולמו. מהו הקשר ביניהם? האם קיים בכלל קשר מאגי?
רומן חזותי מדהים ביופיו, נחשף
אם שכולה תכלת הוא רומן – יומן נועז מבמחינת נושאו ועז – ביטוי מבחינת תכניו.
הספר עוקב אחר סבך מחשבותיה ורגשותיה של אם, אשר בנה הבכור קיפח את חייו במעשה התאבדות נורא.
הספר הינו תיעוד מפורט בגוף ראשון – בלשונה של אימו של זהר – של שלושים ימי ההתאבלות הראשונים על חיי הבן שנקטעו בטרם עת.
מאפייני השכול והכישלון עומדים גם בבסיס המסע ה
גבר רואה אשה לא מוכרת לו, מחבקת את עצמה בתוך קבוצת אנשים, מבדילה את עצמה מהם. היא נוגעת ללבו (מדוע?). הוא כותב לה מכתב ומציע לה קשר עמוק, חופשי, עירום מכל קליפות היומיום, לצד המשך חייהם כל - אחד עם בן - זוגו וילדו, אבל הוא עומד על כך שהקשר יתקיים אך ורק באמצעות מילים כתובות. פנייתו, הנואשת - כמעט, נוקבת אותה באופן שאינו מוכר לה (למה?). היא נע
ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה.
התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף.
ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי
'הנה אני מתחילה', הרומאן השני של יהודית קציר (אחרי 'למאטיס יש את השמש בבטן', 1995), הוא סיפורה של אהבה חריגה ודרמטית, על רקע המציאות הישראלית בסוף שנות השבעים, עם אירועיה הגדולים והקטנים.
ריבי שנהר, שהיא גם גיבורת 'למאטיס...' - סופרת נשואה ואם, עכשיו בת 38 - מוצאת מחברות של יומן שלה מגיל 16 - 14.
במחברות הללו היא מחליטה שהיא קיטי, הנמענת הבדו
הוא מתחיל במקום בו אתה או את נעשים חלק ממנו... אחת ליובל מופיע ספר שיש בו גילום החלומות הכמוסים והעמוקים ביותר של הקורא. ``הסיפור שאינו נגמר`` הוא סוג כזה של פנטסיה: עלילה קסומה על נער בודד וגלמוד, שנכנס - באמצעות דפי הספר - אל ממלכה יוצאת דופן. שם, בארץ הדמיונית, אגב חיפוש רצוף סכנה והרפתקה, לומד בסטיאן מה מידת אומץ - ליבו. הוא גם לומד
**מהדורה חדשה דצמבר 2024**
“זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים. מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.״
כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן —הכול מסתבך.
בשנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה בשנת 2007, הפך משאלה אחת ימ