אם שכולה תכלת הוא רומן – יומן נועז מבמחינת נושאו ועז – ביטוי מבחינת תכניו.
הספר עוקב אחר סבך מחשבותיה ורגשותיה של אם, אשר בנה הבכור קיפח את חייו במעשה התאבדות נורא.

הספר הינו תיעוד מפורט בגוף ראשון – בלשונה של אימו של זהר – של שלושים ימי ההתאבלות הראשונים על חיי הבן שנקטעו בטרם עת.
מאפייני השכול והכישלון עומדים גם בבסיס המסע המסע האינטנסיבי שעורכת האם לגילוי עצמה והמשמעויות האמיתיות והמזויפות של חייה עד כה.

אם שכולה תכלת יוצר גשר אמיץ וייחודי אל עולמה הסמוי מן העין של משפחה ישראלית, שהנורא מכל קרה לאחד מבניה – ולא ממעשה גבורה על-פי הנורמות המקובלות בחברתינו.
חברה שהיא עדיין, על-פי מחבר הספר, מיליטנטית במהותה.


המחבר מוביל את האם השכולה במסע אישי נפתל, ובאמצעות לשון פיוטית הוא יוצר מסגרת חדשה להבנה ולקבלה של כל אותם צעירים נואשים, אשר נמצאו במותם, כמו גם בחייהם, מ"מחוץ לגדר".

שם הספר
לראות מעבר לאור